שיעורי הרב אליעזר קשתיאל

.

.

הרב קשתיאל לפרשת נח וראש חודש חשוון: בית המקדש הראשון שבנה שלמה - סיימו בחשוון. בספר מלכים נקרא חודש בול. נחנך בכל זאת בחודש תשרי בשנה אחר כך. נפגע מכך חודש חשוון והתלונן בפני הקדוש ברוך הוא. הבטיח לו הקב''ה שחנוכת בית השלישי תהיה בחודש חשוון. אם כך, פעמיים חודש חשוון קשור לבית המקדש. בחודש חשוון התחיל המבול. זהו חודש שצועק: "האם יש צדק בעולם?" "האם יש משפט בארץ?" ""הקב''ה אתה בראת עולם, -האם מלכות ה' מתגלה בו?" במדרש תנחומא מתואר שבכל שנה בחודש חשוון ירד מבול. עד שבנה שלמה מקדש. הלבנה הופיע אז במלואה - רמז להופעה מלאה של השכינה בארץ. שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד. שלמה אומר בכך שאנחנו מגשימים את הכרזתנו בתשרי שה' הוא מלך הארץ, יושב הכרובים הופיע, הנשא שופט על הארץ. אבל באמת חודש חשוון מייצג את הטענה התמידית והמחאה. מחאה מתמדת היא ההסכמה אם כך שהמציאות עדיין לא מתוקנת. בחודש חשוון נפטרה רחל שהיא מאנה להינחם. כח שלא מוכן לשתוק ומוחה. ויש שכר לפעולה זו. לפי ספר יצירה חודש חשוון כנגד האות 'נ' . זאת האות שנופלת אחרי מלכותך מלכות כל עולמים. האות 'נ' רומזת על הנופלים. לעת''ל חנוכת ביהמ''ק השלישי תהיה בחשון. (ענה הרב קשתיאל לחייל ששאל על פאצ' בית המקדש: שימני כחותם על זרועך) המבול היא המחאה שאינה מרפה. במחאה יש כאב, משהו לא קל ולא נעים, אבל בזכותה בסוף נגיע. חשון זהו חודש הזריעה. הזורעים בדמעה. על מה דומעים? על הציפיות הגבוהות. שיהפוך ה' החודש לששון ולשמחה , לישועה ולנחמה. סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו. שבת שלום וחודש טוב.

.

.

.

הרב קשתיאל, סוכות: ביום הרביעי של סוכות קוראים בתורה ''מנחתם ונסכיהם'' ולא ''ומנחתם'' כבשאר ימי סוכות. דווקא ביום הרביעי הושמט ה'ואו'. יום רביעי מסמל את מידת הנצח. בהקפות של הושענא רבא נאמר בסוף הקפה רביעית: "נעימות בימינך נצח". הנצח שייך רק לישראל. נכון שמקריבים שבעים פרים בסוכות כנגד אומות העולם, אך העמים לא יחיו לנצח. בבל. אדום. אשור. רומי. ועוד. אימפריות במהלך הדורות לא נשארו ולא יישארו. האות 'ואו' מסמלת את החיים. ביום הרביעי ברא ה' את המאורות - ובתורה נכתב בכתיב חסר, ''מארות'', אומר רש''י: לשון מארה, רמז לעבודת כוכבים. אימפריות שטוענות שהן כוכבים. הורידו להם את ה'ואו' שתי דעות בזוהר אם יום רביעי של סוכות שייך למשה - הוא הנצח. התורה. אבל אומות העולם לא מוכנים לקבל את התורה. מה מוכנים לקבל? את הברכה. זה הביא יוסף. מוכנים אומות העולם לקבל כל מיני חכמות, מדעים, שיש בעם ישראל. ולכן יש גורסים שיום רביעי הוא של יוסף. אנחנו מחכים שישתנו אומות העולם ותעבור המארה ויהיו מוכנים לקבל התורה. מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון.

הרב קשתיאל לשבת חול המועד סוכות תשפ''ה (מלחמת חרבות ברזל): כמה תפקידים לענני הכבוד: 1. שמירה והגנה 2.חוצץ לקדושה, כדברי הרמב''ן: השגחת ה' על ישראל כשמשה עולה לכפר על חטא העגל, ה' מגלה לו השגחת אהבה וחסד, פניו של ה', אבל אי אפשר להראות הכול כי זאת קדושה מאוד גדולה, ''וירד ה' בענן ויתייצב עימו שם''. 3.בתפילת כניסה לסוכה: הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני. במדרש: ארבעים שנה כיבס הענן את בגדי בני ישראל. גם זה סוג של הסתרה. הקב''ה כביכול לא רואה את טעויות ופגמי בני ישראל. בשלושת הרגלים כולם נחשבים טהורים וצדיקים, חברים. המשנה בחגיגה מביאה קוּלות בדיני טהרה ברגלים. במיוחד בסוכות צריך להתנהג במידת הרחמים. לא לראות פגמי בני ישראל. עוסקים בי''ג מידות הרחמים, בעין הטובה. יש גדולי ישראל שהיו מצטיינים בזה. למדו ממשה רבנו שהתחנן על עם ישראל כל כך הרבה ימים. המהר''יל דיסקין אומר שגם אם מישהו לא הצליח לנקות עוונותיו ביום כיפור יש לו עוד זמן לנקות, חמישים ואחד יום מחודש אלול. עד הושענא רבא. 'הושע נא' - נא=51. ללבן ולצרף עוד יהודי ועוד יהודי לכלל ישראל. נוטלים גם הערבות. ראויים כל ישראל לשבת תחת סוכה אחת. תחת הענן המכסה העבירות. ר' אהרון מבלז, ניצל מהשואה. חי בתל אביב. לא הסכים לבוא לירושלים או לבני ברק. והיו באים להראות לו הקשיים של לגור בתל אביב, עם לכאורה עוונות יהודים שחיים שם, והיה מתווכח ומלמד זכות, עד שקראו לו ר' לוי יצחק מבדרדיטשב של תל אביב. אמרו לו על מסיבות חול שהיו בתל אביב ביום טוב, והיה אומר ראיתם איך גם הם שמחים היום בשמחת החג. ועל חילול שבת היה אומר שודאי טעו אותם היו היהודים בחשבון שהיום לא שבת. במיוחד על תושבי ארץ ישראל היה מלמד זכות. לא היה אומר 'חילונים' אלא 'אלו ששכחו לשמור שבת'. בשבת נקרא על ענן הכבוד ועל י''ג מידות רחמים. רוצה הקב''ה לקדם ישועת ישראל. צריך להתפלל שימשיך ה' להביא לנו ניצחונות ונחמות ושמחות על הכאב העצום על הנופלים במלחמה. כל החיילים היקרים, הקדושים והצדיקים שיפרוס עליהם ה' סוכת שלומו, יתהלך לפניהם להכריע אויביהם. שבת שלום וחג שמח.

.

הרב קשתיאל לסוכות: אנחנו אומרים בתפילה כל יום ופרוס עלינו סוכת רחמים ושלום... כשאנחנו מבקשים שמירה אנחנו מזכירים את הסוכה. גם דוד המלך אמר כי יצפנני בסוכו ביום רעה. הסוכה מקום ששומר. במאמרי הראיה אומר הרב קוק שלא הכוונה לשמירה פיזית. מבחינה פיזית, אם יש התקפת טילים - אל תישאר בסוכה... לך למקלט! אז אם כך הסוכה מזכירה לנו את נצח ישראל. לא בכל הדורות היה לעם ישראל כח פיזי. אבל רוחנית כן. את רוח ישראל לא הצליחו למוטט. לעולם לא הצליחו לשנות הערכים, המידות והמסורת שלנו. כל דיני הסוכה מבטאים מציאות רוחנית. הסכך הוא רק עלים. הדפנות יכולות להיות אפילו מחוטים בדין לבוד. גם שלושה טפחים בגג וכדו'. ההלכה היא המגדירה את הסוכה. הסוכה מזכירה שהמציאות הרוחנית והערכית של עם ישראל היא נצח נצחים. יציבה מכל דבר אחר בעולם. אנחנו מחפשים בחיינו תמיד וודאות. יש מצבי אי וודאות שתוקפים אותנו. אומר הרב קוק שאת הוודאות אנו יונקים מהעולם הרוחני. מהערכים, מהנבואות, מחזון עם ישראל, מההבטחות של ה', מהתורה והמצוות. השכיבנו לשלום - כשאדם הולך לישון הוא מאבד יציבות. דווקא בסוכות עוסקים בביטחון בה'. באמת האלוקית. הדמיון מעלה ספקות כל הזמן. התנקינו מהדמיונות ביום כיפור. ובסוכות מחזקים את הוודאויות. סיפר בעל תשובה שכלתן לרב קשתיאל שהמצווה הכי קשה לו לקיום היתה ארבעת המינים - שפתאום עלים ופרי נעשים מצווה לשבעה ימים. אלא שיש פה מציאות רוחנית שקובעת, ולא הפיזית. אנחנו נמצאים בימים שהרבה משפחות כבר שנה ברמה הקיומית הן באי וודאות. מלחמה זאת אי וודאות אחת גדולה. חייבים לאחוז בוודאות הרוחנית. בתורה ובנבואות שלנו. אין לנו ספק שאנחנו נקיים את התורה והנבואות יתקיימו. הלולב - מברכים בעיקר עליו. הוא עומד זקוף. הוא ניצחון ישראל. נצח ישראל. בחג סוכות צריכים לקרוא הרבה מהנבואות. לחזור על יסודות חיינו. לקרוא את אגרת תימן של הרמב''ם. לשונו זהב. קלה. מלאה וודאות. כי יצפנני בסוכו ביום רעה. להתמלא מענני הכבוד - שמירת ה' על עם ישראל. אנחנו בתקופה בה מתגשמות הנבואות, וגם חוסננו הפיזי גדול מדורות קודמים. ורואים בעיניים שניסי ה' עימנו. ניסוך המים - מהדברים הפשוטים של החיים אפשר להתחזק בוודאותנו בה'. אויבנו מנסים להכניס בנו ספקות על ארץ ישראל, על עבודתנו ותורתנו. הריגתם בנו - זהו האמצעי למיטוט הוודאות. ה'מתנה' שנשלח להם חלילה היא אי הוודאות. ספקות בסיפור שלנו חלילה. סדקים. זהו קרב שכולם משתתפים בו, לא רק החיילים - מלחמת הוודאות. יש מאמץ גדול היום לשלוח ארבעת המינים לכל החיילים שבחזיתות. הרב קשתיאל מספר על מבצעי התרמות, ועל חיילים שבונים סוכות בכל מיני מצבים קשים. כמו למשל ששאלו אותו על מבנה סוכה מורכבת בגרם מדרגות בבית בעזה... שנזכה שילוו אותנו ענני הכבוד עד בואו של המשיח, שיגיע בענני כבוד מן השמים. חג שמח!

הרב קשתיאל לסוכות: בספר מורה נבוכים כותב הרמב''ם מה הטעם של ארבעת המינים וסוכה - תודה לה' ושמחה על ארץ ישראל. ולכן כל מרכיבי הסוכה מצמחים. לדבר בשבחה של הארץ. במשנה מובא שהיו נוהגים לקשט את הסוכה בפירות הארץ. לפי טעם זה מאוד מובן שיש שלושה רגלים: פסח - אשר בחר בנו מכל העמים. שבועות - על התורה. סוכות - על הארץ. מצוות סוכה בעצם מצווה שממחישה את 'קדושת המקום', קדושת המרחב הפיזי. ויש באמת הלכות קדושה בסוכה עצמה. מתנהגים ביראה ורוממות ובשמחה בסוכה בגלל קדושתה. כך גם בארץ ישראל - צריך להיות פה ברוממות כי אנחנו פה לפני ה'. בע'ה בחוה'מ סוכות נקרא על מלחמת גוג ומגוג. כל הגויים מקנאים שם בבחירה בנו כעם, בתורה ובארץ ולכן באים להילחם. אנחנו צריכים בסוכות להזכיר לנו את קדושת הארץ. אנחנו נלחמים על הקיום הפיזי שלנו כנגד הרוצחים ימח שמם, אבל אנחנו למעשה נלחמים גם על הארץ. אם היינו מוותרים על הארץ אולי לא היו נלחמים בנו. יש יהודים באירן שלא הורגים אותם. כי הם מוותרים שם על הארץ. ונותנים להם לשמור שבת למשל.. דווקא עכשיו אנחנו צריכים להדגיש את עניין הארץ. שעל אהבתה וחיבתה מלחמתנו העיקרית. ולכן כתוב בנחמיה שכל פעם שרוצים לתאר מתי היתה שמחת סוכות הכי גדולה? - בימי יהושע בן נון, כי שמחים בחג הזה על שחזרנו לארץ. וגם בחזרה לארץ בימי נחמיה שמחים שוב. העונה המתאימה להיות בסוכה וליטול את ארבעת המינים היא העונה הזו בארץ ישראל. יש חלקים של ארץ ישראל שקוראים לנו. שוב ושוב: איך עזבתם אותנו?! בדרום ובצפון. ועדיף שנבוא מעצמנו לרשת את ארצנו. כי זו מצוות התורה. גם בלי שאויבנו מחייבים אותנו בכך. הרב קשתיאל מספר על עצמו כשהיה בחור צעיר שראה מודעה שיש שיעור של הרב ליאור על מצוות סוכה. הלך לשיעור. הרב ליאור התחיל את השיעור בהשוואה בין מצוות הסוכה ומצוות ישוב הארץ ששתיהן אדם רק נכנס בגופו ומקיים המצווה, ומכאן ואילך לא הזכיר המילה סוכה, אלא רק דיבר על ארץ ישראל... שכינה פה, קדושה פה, דבקות בה' פה. במקום הפיזי. צדיקים לא יוצאים מהסוכה. אוחזים בה. כך גם ננהג בארץ ישראל! כותב הרב חרל''פ במעיני הישועה: בכל דור אפשר לראות מה עיקר הקדושה בדור לפי מה שנלחמים איתנו הגויים. ובדורנו: ארץ ישראל. כל העולם במהומה על פעולותינו בבניית כמה בתים במרחבי ארצנו... (הזכיר הרב פרשיות כמו הבנייה בהר חומה וכדו') צריך בסוכה לתלות מפירות הארץ, לתלות מפת של ארץ ישראל. בע''ה נגיע למחלות כל השבטים. שלושה שבטים בצפון: דן, אשר, זבולון... עד איזור ביירות. ובדרום עד אל-עאריש לפחות. יהושע כבש את הארץ, את יריחו - לא כי איימה עלינו, אלא כי זו המצווה. וכשם שהקיפו את יריחו - נקיף אנחנו בסוכות. לזכור את חובת ירושת הארץ. ואם לא נכבוש יביאו הגויים בה קללה. מטמאים אותה. חופרים בה מערות ומחילות לרשע. אבל אנחנו מביאים בה ברכה. בשורות טובות ישועות ונחמות.

.

הרב קשתיאל לפרשת עקב התשפד - עבודת התפילה בסוף פרשתנו וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. חכמים למדו שמדובר במצוות התפילה שמכונה עבודה. לכאורה איך תפילה קרויה עבודה היא הרי בנויה על בקשה. כל פעם שאדם מגיש בקשה הוא רק מבקש 'תביאו לי' הוא לא עובד, לא מתאמץ לא מוסר את הנפש. צריך להבין מה זה העבודה פה איזה מאמץ יש פה. איזו מסירות נפש מתגלה פה? הרי הכי קל בעולם זה לבקש. גישה ראשונה של רבי נחמן..אומרת שזו העבודה שכשאדם בא להתפלל שיבקש על אחרים לא על עצמו ופה נתגלה מסירות הנפש. כלום לא בשבילך. פגשת שר גדול לא ניצלת את ההזדמנות עבורך אלא עבור אחרים. המהרל מסביר שכשאדם מבקש עבור התעלותו הרוחנית בלבד. זוהי עבודת ה': על מה שאתה לא מבקש. לא לעצמך לא לעניינים הפרטיים שלך אלא לשם שמיים בלבד. המביט בשער התפילה אומר שאדרבא אדם יבקש הכל. עדיף כל בשר יבואו לאדם יש הרבה צרכים ובמקום להשיג לבד הוא מחדיר לליבו שהכל מה', רק ממנו מבקשים. המסירות נפש פה שהאדם מחבר את כל חייו ללא יוצא מן הכלל אל ה'. שיביקש הכל מהקבה ככל שמרבה כך מחבר עצמו יותר לה' גם הרב מסביר שכל דבר שאני צריך אני מבקש רק מהקבה כי הכל שלו. מרבה את תודעת עול מלכות שמיים. ממילא מובן החיבור לעבודה זרה שהכל מה' הערה נוספת. נפש החיים מסביר: והיה אם תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאהבה את ה' אלוהיכם ולעובדו.. משה אומר בגוף ראשון שהוא המצווה ואז בגוף שלישי ולעובדו על הקבה. אחר כך ונתתי מטר ארצכם בגוף ראשון. מי שמוריד את המטר זה המתפלל זהו כוחו של האדם עובד ה'. השנה היתה מבורכת בחקלאות טובה ויבולים טובים באופן מיוחד. יהי רצון שנזכה גם לרשת את הארץ ולהתגבר על אויבינו.

.

.

.

.

.

.

- ייחודיות ארצנו - היכולת שלה להפוך חול לקודש! - מתי היכולת להפוך חול לקודש? רק בהתיישבות ישראל עליה. - כיצד גרעין חולין הופך להיות 'קודש'? - חשיבות נוכחות עם ישראל ליצירת הקודש? - מהות ההבדל בין ישראל לעמים! הקשר המוחלט בין עם ישראל לארץ ישראל. 🌱 להאזנה ישירה 👈🏼 [הועבר בחנוכת הכולל 'היכל אליהו מאיר' , חיפה - תמוז תשפד] ------ 🌷 רוצים להכיר עוד מתורתו של הרב קשתיאל? הכל במקום אחד 👈 https://linktr.ee/Koreim_Navon.Rabbi_... 📣 נשמח בהפצה ושיתוף לזיכוי הרבים 🤳🏻

'מחבלי משיח יוצלו לרוחה' - למהותם של איסור המלאכות בשבת. בבירור סוגיית המלאכה בעולם דרך עולם הראיה ואיסורי המלאכה בשבת. - מה בין עין טובה לקיום 3 סעודות השבת? - כיצד המבט משתנה בזכות שמירת השבת? - מהיא 'עין רעה'? - מדוע האישה מדליקה נרות בערב שבת? - כיצד עלינו להביט בתפקיד 'אי עשיית המלאכה' בשבת? [הועבר בישיבת 'אור וישועה' , חיפה - תמוז תשפד] ------ 🌷 רוצים להכיר עוד מתורתו של הרב קשתיאל? הכל במקום אחד 👈 Koreim_Navon.Rabbi_Kashtiel | Facebook | Linktree 📣 נשמח בהפצה ושיתוף לזיכוי הרבים 🤳🏻

הרב קשתיאל לראש חודש תמוז: לפי החכמה הפנימית לכל חודש יש איבר פנימי שמייצג אותו. ובתמוז אב זאת ראיה ושמיעה. לכל אחד מהם תפקיד בפני עצמו. עד שראה עבירה לא יכול להיעשות דיין. השמיעה - היא כבר העיון. נשים מבכות את התמוז. הפסל היה בוכה וכולם בוכים איתו. כאשר רואים את המציאות והחיים - יש עבודה זרה שטוענת שמה שנשאר זה לבכות. כל כך הרבה דברים לא טובים בעולם... אבל יש דברים שלא רואים - יש משמעות, יש דברים שראייתם פנימית. הרב קוק כותב שכמו שיש דיבור בטלים - יש גם ראיה בטלה. אם מסתכל על דברים בעולם בלי פירוש. האדם נהפך כך לשטחי. בקלות אפשר להסית אדם כזה. לא פיתח מודעות. משמעות, מה בא מה שראיתי לבנות בי, לחדש בי. לא כל דבר צריך לראות. ולא רק דברים אסורים. זה גם אישי - כל אחד צריך לראות בעצמו מה מקדם אותו. העיקר בעולם: התשובה. כל ראיה צריכה להיבחן - האם מקדם אצלי את נושא התשובה. תשובה - להביא חיים, לבנות, לתקן. הדיין - מחפש דרכי תשובה. ולכן אין עד נעשה דיין. בי''ז בתמוז העיניים של ישראל לא ראו את משה מגיע וחיפשו משהו מוחשי לראות. מבטים חיצוניים ושטחיים. יש בכי שגורם לתשובה, לרצון גדול. יש בכי משתק. אין לנו מה לעשות איתו. ויש בכי - שיש שכר לפעולתך. תמיד אפשר להחליט מה לראות מכל מה שקיים בעולם. הרמב''ם במו''נ - ע''ז של התמוז היא הייאוש מהתשובה. בספר 'בית אלוהים' למבי''ט כותב שאנשים מתלוננים על כך שאנו מתפללים על הגאולה ולא באה. אבל לא כך - כל תפילה כן מקדמת אותנו. וכן כל מי שמתפלל - ייראה בעיניו הגאולה. תחיית המתים וכדו'. נתרגל לא לייאש את האדם, אלא לקדם, להאמין, לפקוח עיניים, לחשוב ולראות בגאולה. ייאסוף הקב''ה כל תפילותינו. ככל שהגאולה מתקרבת התפילות משפיעות יותר. הקרוב קרוב קודם. חודש טוב ומבורך.

הרב קשתיאל לפרשת קרח התשפד - בחינת החסד ובחינת הדיוק בעבודת ה' בסוף הפרשה התורה מצווה אותנו על תרומות ומעשרות. תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי ותרומת מעשר מהלוי לכהן. כשנותנים לכהן אסור לשקול או למדוד, אלא נותנים בהערכה. גם התורה לא אמרה כמה וגם אסור שיהיה מדוייק. אבל במעשר כשנותנים ללוי זה חייב להיות מדוייק. שתי נתינות: אחת אסור שתהיה מדוייקת והשנייה חובה שתהיה. יש בחינת כהן ויש בחינת לוי. יש דברים שטוב שאין להם שיעור וכך צריך לשמר אותם. תפילה למשל שפוך את ליבך! אין שיעור, חסד ועזרה לזולת בלי חשבון. אבל יש דברים בעבודת ה' שבהם יש בחינת מעשר ללוי, חובה לדייק בהם ללא שינוי בהלכה. עבודת הלווים כמו שהרב אומר היא עבודת המשמעת. אבל לקורח זה הפריע. קורח רצה חופש בעבודת ה' אבל עבודת הלווים לא כזו. גם אם זה קוסם. אדם רוצה ללמוד כל הלילה, אבל בבוקר התפילה תיפגע. פה צריך לתת שיעור להגביל את תשוקת התורה. התפקיד של הכהנים למתק את הדינים. הכהנים בכוח החסד. ישימו קטורה באפך. משה אומר לאהרון קח את הקטורת והוא רץ לעצור את המגפה. למה משה בעצמו לא עשה? כי זה הכהנים צריכים לעשות אהרון עצר את מלאך המוות העמידו על כרחו. אבל מצד שני בבני אהרון הקטורת הרגה אותם לפעמים צריך דיוק. המשנה אומרת שכל לילה איש הר הבית היה עושה בדיקה שהלווים בעמדות ואם רואה שאחד ישן על משמרתו יכול אפילו לשרוף את כסותו. אנחנו מדברים על האווירה הנפשית. צריך לשלב את שתי הבחינות. 'רוקע הארץ על המים'. המים רוצים להתפשט והארץ עוצרת אותם. קורח רצה לבטל את הדין את הדיוק בעבודת ה'. והאדמה בלעה אותו הארץ שתפקידה לעצור את המים את ההתפשטות שאינה במקומה היא זו שבלעה אותו. קורח שואל בית מלא ספרים למה צריך מזוזה? הרי יש כל כך הרבה תורה. זו גם היתה חלק מהמחלוקת בין החסידים למתנגדים על אופי עבודת ה' איפה שמים את הגבולות. כולנו תפילה לחודש טוב לעם ישראל שחודש הרביעי יהפוך לנו לשון ולשמחה והאמת והשלום אהבו.

הרב קשתיאל לפרשת שלח: הגמ' במסכ' תענית עושה חישוב, שהמרגלים יצאו לדרך בכ''ט בסיוון וחזרו בתשעה באב. הבכי שבכו כל העדה הפך לבכיה לדורות. חורבן מקדש וכל הגלויות נוצרו כאן בבכי הזה שנתעורר בעקבות דברי המרגלים. המהר''ל ב'נצח': ה' הוציא ישראל ממצרים ע'פ החלטתו באותות ובמופתים. נתן לנו תורה בכפיית הר כגיגית. הכול במהלך אלוקי בלי לשאול את עם ישראל אם רוצים או לא. במרגלים - פעם ראשונה שהקב''ה נותן לנו הזדמנות להביע דעתנו. זה יצר טעות כאילו באמת ישראל יכולים לומר אם רוצים או לא. מה גודל הארץ ואיפה לבנות ואיפה לא... כאילו סוגיית ארץ ישראל איננה מהלך אלוקי. ומה הנזק הגדול? כשבאים המרגלים ומתלוננים - כלב מתווכח איתם. משה ואהרון לא יוצאים משלוותם, עד שאומרים כל העדה ניתנה ראש ונשובה מצרימה. פה נופלים משה ואהרון על פניהם. אולי גם לא יירצו התורה, וגם לא ב''אשר בחר בנו''. ויכפרו בכל המהלך האלוקי. ארץ ישראל היא מבחן. יש לנו בחירה איך לחיות בארצנו. מספרת הגמ' שבזמן אחאב. שמח שחיאל בנה את יריחו כי מראה שהכול בבחירה שלנו. הגעתנו לארץ איננה שאלה ולא נושא לדיון - לא באנו לכאן כי הארץ מוצאת חן בעינינו, אלא שזאת מצווה מה', והוא מזמין אותנו להיות שותפים בה.מ בפר' דברים: עלה רש, ובמסעי: והורשתם אותה. כשלא ברור לעם ישראל מהי ארץ ישראל כבר מתערערים כל שאר היסודות: התורה והעם. לכן מסיימת הפרשה בציצית לזכירת יציאת מצרים. המשנה בברכות אומרת שפעמיים ביום אומרים פרשיית ציצית כדי לזכור ש''אני ה' הוצאתי אתכם מארץ מצרים''. אנחנו כאן בשליחות ה'. יכול להיות שמסוכן כמו שאמרו המרגלים - אך עדיין מצווה. זה דורש ענווה לאומית, לדעת שאנחנו עם שחי בשליחות, שאנו שונים משאר העמים, עבדי ה'. רש''י: פדיתי אתכם שתקבלו גזרותיי. על כורכחם אני מלככם, וכן אומר יחזקאל ביד חזקה אמלוך עליכם. חטא המרגלים: האשליה כאילו יש לנו זכות לאומית משלנו עם כושר החלטה משלנו. שו''ע: ליל תשעה באב תמיד חל באותו יום של ליל הסדר. כי עניינם זהה. צה''ל מקיים מצווה חשובה של עזרת ישראל מיד צר, אבל מצוותו הראשית: לרשת את הארץ. מה שיצאנו מהמשבר וירשנו את הארץ: לא כי תקפו אותנו. זאת מצוותנו ושליחותנו. אם מדברים על בני תורה שצריכים להצטרף למאמץ המלחמתי יש להזכיר המצווה הראשית שמקיים צה''ל תמיד: כיבוש הארץ. חובה של העם להגיע לכל גבולות הארץ שנקבעו בתנ''ך. לא בגלל שיש אויבים, אלא כי שם צריך להגיע. נחל מצרים - לדעות הכי מצומצמות ואדי אל-עריש - הרבה אחרי רפיח... ובצפון, על גבול דמשק. לכבוש ולהחיל ריבונות. הרב קוק שואל במה זכה דורנו שהוא זוכה להקים את מדינת ישראל - כי מקיים מוסר נפשו על מצוות ישוב הארץ, ואין גדולה ממנה. מקווים שבקרוב יתקיימו בנו דברי רחב: ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם וכו' שבת שלום, בשורות טובות ישועות ונחמות.

הרב קשתיאל לערב שבועות התשפד - התורה מתקיימת מתוך ענווה חג הביכורים נקרא גם חג הקציר. חכמי הפנימיות אומרים שזמן הקציר הוא כאשר לשיבולת נופל הראש כי הגרעינים מכבידים. זמן המלאות הוא גם זמן הרכנת ראש. אדם זקוף קומה לא יכול לקבל תורה ואז נשאר ריק. התורה ניתנה במנוד ראש, בכפיפת ראש. אז אדם מתמלא מתורה. זה עיקר הברכה בקבלת תורה להרכין ראשו. לשמוע בדבר ה'. זו היתה מעלת משה שהיה מוכן להקריב היה בעל חוש מוסרי גבוה נלחם במצרי, ואחר כך בעברית הרשע ואחר כך עם רועי מדיין ובכל זאת הלך אל הר האלוהים חורבה, לשמוע את דבר ה'. לא סמך על עצמו רצה לינוק מוסר מהתורה. רק תורת ה' מחכימת פתי. רגשותינו אינם מדוייקים צריכים את הדרכת התורה גם דוד עם רמה אישיותית גבוהה שהיה מוכן למסור את נפשו מול גלית, ועוד..גם הוא לא סמך על עצמו רוצה לשמוע דבר ה'. ענוות תלמיד חכם היא כמו השיבולת בכפיפותה, מנוד הראש . זה הקישוט היפה לשבועות. אמרתי לתלמידים, בחורף רואים מפה את החרמון, בחורף זה נמשך חודשים. אם כך באביב יש הרבה צמחייה..אבל באמת החרמון בקיץ יבש. בגלל הגובה, הגבהות שלו הוא יבש. כל המים יורדים ממנו, הוא יודע הכל, סומך על שיקול דעתו, הוא ברמה גבוהה, לא זקוק לשלג שבא לו. השלג לא יעזור. סיני ההר הנמוך זכה שיקבלו עליו את התורה. אם אנחנו סיני נזכה לברכה, לשמחה בתורה 'פיקודי ישרים משמחי לב'. כתוב שיש ארבעה ראשי שנים, שבועות הוא יום הדין על קבלת התורה. מתפללים שנזכה להרכין ראשינו מפני התורה שנשכיל להאיר את עינינו. בשבועות צריך לכוון טוב טוב בתפילה לשלום המדינה. בהחלטות החשובות שואלים את התורה. את מוסר התורה 'שלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה' להתפלל על הדעת. לכוון ב'והאר עינינו' כך כתוב ביסוד ושורש העבודה. ספר שהיה צמוד לרב קוק. נתפלל שהתורה תשהה בתוכנו שנספוג אותה בצורה מלאה וטובה. התורה נמשלה למים. היה מנהג לזרוק מים בשבועות. מים יורדים למקום נמוך כך התורה נשארת ומתברכת אצל אדם שמרכין ראשו לקבל תורה. שנזכה להביא ביכורים בשמחה למקדש בקרוב ושקרנו של עם ישראל תעלה.

הרב קשתיאל לרח סיון התשפד - מלחמתה של תורה - תיקון העולם השבת נתחיל חומש במדבר. מתחילים אותו באווירה צבאית. כל יוצא צבא. גם כשהארון נוסע יש אוירה כזו. קומה ה' ויפוצו אויבך... כשהתורה יוצאת לעולם היא באה לעשות מהפכה, לעקור את הרשע מהשורש. לבנות מחדש. יש מימד של מלחמה. ר' צדוק אומר שחודש ניסן כנגד האות ז', כלי נשק. תורה באה לעולם יש מלחמה בעולם. יש תסיסה. יצר הרע מבין שיש טלטלה. גם הלוחמים מבינים. יש מלחמה רוחנית התורה מביאה שינויים גדולים. המלחמה העיקרית היא בעולם הרוחני. ככל שאנו מחדדים את הרצון ומרוממים את השאיפות. כתרי האותיות 'זיוני האותיות' בספר תורה הם הכוונות שבאותיות. מלחמתה של תורה זוהי המהות שבתורה, הכתר שבתורה, כתרי האותיות. לקראת שבועות מגיעים לעשות מלחמה. גם בקציר שקורה בתקופה הזו מגיעים בחרבות להילחם בתבואה. כל פעולות הדיש, הכנת הלחם זה מאבק, עמל. ואחר כך מביאים למקדש. מטרת התורה לזכך אותנו ולקדש אותנו. בעלי הסוד אומרים שככל שאדם עמל ולומד בצורה עיונית זה יותר מזכך אותו.התורה נכנסת לקרבו. הטז פוסק שבברכת התורה יכוון על עסק תורה בעיון. זה עיקר מצוות לימוד תורה. זה מה שמזכך את אישיות האדם. הקליפות זזות הצידה, הקש מנופה וכך מביאים את התבואה או את עצמנו למקדש. אם כן במעמד הר סיני יש התרחשות מרעידה. ויחרד. המדרש אומר כל אומות העולם פחדו ורצו לבלעם הרשע מה קורה לעולם? ובלעם מרגיע זה הכל התורה. זה המוקד לרעש בעולם. כל מטרת התורה זה לעשות בסוף שלום, להתמקד בפנימיות, לזרוק את הרע. שלום. האות של חודש סיון זה הזיין,החרב. הרב אומר שהתגים זיוני האותיות לוחמים את מלחמתם. עומדים במלוא גבורתם ורק העין הצופה מרחוק כמו של רבי עקיבא יכולה לדרוש אותם ואת משמעותם. מלחמה נגד הכוח המפרק את הבניין. אלה זמנים מיוחדים זמני רצון להקדיש ללימוד התורה.

הרב קשתיאל לפרשת בחוקותי - *ההיאחזות בכל חלקי ארצנו - היא המולידה לעם ישראל כוחות*: אחת הקללות הקשות ביותר בפרשת השבוע היא לא רק הקללות החומריות של ריב או מגפה חנקין גופניים, אלא דווקא בקלילות הנפשיות: והבאתי מורך בלבבם (פחד) ונסו ואין רודף. מצב נפשי של אימה ופחד. וכשלו איש באחיו ואין רודף. ואין לכם תקומה! שיתוק נפשי של חרדות ובהלות. מאיפה נובע? לעומת תחילת הפרשה כתוב בברכות: ואולך אתכם קוממיות - קומה זקופה. ביטחון, חוסר פחד. עם ישראל שונה מכל העמים - היכולת הנפשית שלנו מגיע מהקשר לארץ ישראל. כשאנחנו בארצנו - היא מקנה לנו את החוסן הנפשי. לא רק חומר, אלא נותנת לנו גם נפש. בלי הארץ אין לנו כוחות נפשיים. ותוליכנו קוממיות לארצנו- ותוליכנו קוממיות בארצנו. הארץ קשורה בנימין נפשנו. בתולדות ישראל, כל כך מהר כבר עם ישראל מתודעת ומנטליות של רדיפות בגלות לעם שמסוגל להילחם ולעמוד על שלו. כל כך מהר - בזכות ארץ ישראל. ארץ ישראל לא רק ארץ שאפשר לדון עליה במבט חומרי. כל חלק שבה - נידון גם מהצד הנפשי. חושבים בטעות שאם נאחז באיזה חלק של עם ישראל זה יוליד קושי בהתמודדות - אך בדיוק ההיפך כך גם היה במרגלים. יעקב ובניו מגיעים לארץ ישראל. ומגיעים שני ילדים ומטילים חתתם על שכם ועל כל עמי הסביבה. כל זאת מיד אחרי המסכנות של הצילני נא ופן היכני אם על בנים. אותם בנים - מפלא הארץ המצמיחה ''גיבורים'' - מדרש רבה: וראיתם את הארץ מה היא - ''יש ארץ מגדלת גיבורים. אפילו אילני סרק עתידים לתת פירות בארץ ישראל. כן 'אנשי סרק'... כמה אנו צריכים לדעת שהרבה בזכות הארץ - ועלינו לדבוק בה ולאהוב אותה. לא אנחנו צריכים להתאמץ להחזיק בה - היא מחזיקה בנו! כל חלק מארץ ישראל. היא מעיין של עוצמות רוחניות ונפשיות! היה מנהיג מדיני שהיתה לו דילמה וויתר על חלק מארץ ישראל כי ''עשה חשבון שנרוויח כך כלכלית'' - ודאי שזה הבל הבלים - כי רק ממנה ברכתנו! ורק כי הם בארץ אויביהם - מורך בלבבם. ולכן הסיומת כשהקב''ה רוצה לבשר על התקווה: וזכרתי בריתי אברהם...והארץ אזכור - על ידיה יקום העם לתחיה. ומדגיש הרמב''ן: זה הדדי - גם הארץ לא מצליחה לתת פירות כשעם ישראל לא בה. בסיום ספר ויקרא: דיני מעשר שני וקדושת ארץ ישראל. וברש''י: הפירות בארץ ישראל - יש בהם קדושה, הם משולחנו של הקב''ה. ואחרי דינים אלו נולדים געגועים לארץ ישראל ומתחיל ספר במדבר - מתחילים ללכת אל הארץ, ומיד גם נולד צבא של עם ישראל. רואים היום (במלחמת 'חרבות ברזל') את גבורת הנערים, הבחורים הצעירים (החיילים). מלאים עוצמה ומנהיגות. מכח הארץ! בזכות דבקותנו בארץ - יצמחו לנו עוד הרבה כוחות. ועלינו לסלק את כל המטמאים את ארצנו. ונטעתים על אדמתם. יתחזק ישראל בדבקות לשורשי עצמו - ומכך נתחזק וננצח! שבת שלום, בשורות טובות ישועות ונחמות.

הרב קשתיאל לפרשת אמור התשפד - הקפדה על צביון הקדושה הציבורית בפרשתנו שני נושאים עיקריים. קדושת הכהנים וקדושת המועדות. במועדות התורה חוזרת על הביטוי מקראי קודש. מה משמעות הביטוי? הרמב״ן פה מדגיש שזה עניין חברתי ציבורי לדאוג לאווירה של חג, לאופי של היום, בנוסף לאיסור המלאכה. זה אומר שצריך לשים לב לקדושה, למימד החברתי ציבורי שלה. במעמד שלה. זוהי אחריות ציבורית. אם השבת לא נשמרת מעמד הקודש נפחת. זה קשור למצוות ונקדשתי בתוך בני ישראל. הופעת הקדושה בציבור ולהיפך חס ושלום חילול השם הפחתת הקדושה ושחיקתה. אנחנו חברה שצריכה לקדש את השם, כעם. למשל אם המלך או הכהן הגדול לא נראים טוב בציבור זה מחליש את כל העם משפיע על עולם. כך גם הרב קוק מסביר את פרשת המקלל. זה לא רק עניין שלו מול אלוקיו, אלא הרושם הציבורי שגורם לירידה ביראת השמיים. אנחנו אחראים לשמירת המעמד הציבורי של הקודש. מצוות קידוש ה'. הרמב״ם במצוות קידוש ה' אומר שיש השפעה חברתית לזה. יש דברים שאסור להיות סלחניים כלפיהם כי הם מערערים אותנו. לכן הכהנים כמייצגי ה' יש להם השפעה ציבורית ולכן ההקפדה אצלם היא גדולה יותר. גם אם בעניינים פרטיים אנחנו מכילים אבל בעניין ציבורי צריך להקפיד ולהעיר. למשל על התנהגות לא נאותה בבית הכנסת. כי זה מוזיל את ערכו של בית הכנסת ויוצר שחיקה בקדושתו. גם בדברים הקשורים לציביון החיים הציבוריים היהודיים של מדינת ישראל, צריך להקפיד על זה. למשל ששר לא יסע בשבת לפגישות עבודה. אלה החיים הציבוריים שלנו שמשפיעים על כולנו.

.

הרב קשתיאל לפרשת קדושים: המדרש מספר שיעקב אבינו חלם את החלום הגדול של הסולם וראה מלאכים עולים יורדים. מהם המלאכים שגם עולים וגם יורדים? אימפריות שעולות לגדולה, מגיעות לשיא שלהם ויורדות. כמו חברות ואידיאולוגיות שעלו וירדו. הרב קשתיאל שאל לאחרונה בשיעור של בני 18-19 אם מישהו מהקהל מכיר את אחד במאי ואיש לא הכיר... לפני 50 שנה המדינה היתה נעצרת בחג הפועלים! המדרש בויצא מצטט פסוק מפרשתנו: וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ. הגויים מכלים שדותיהם ולכן כלים מן העולם. אתם אינכם מכלים שדותיהם ולכן אינכם כלים מן העולם. המהר''ל ב'נצח ישראל': כאשר שאיפות האדם גשמיות - יש להן קצה. וגם סוף. אדם בא לשדה ומצביע על הסוף. ישראל - אתה עולה ואינך יורד - כי שאיפות ישראל הלאומיות, במהותינו, אינן גשמיות. שאיפותינו לעלות ולעלות ולעלות. קרבת אלוקים, חסד ומצוות - אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה. זו תכונה לאומית ישראלית. ה' בחר בנו כי אנחנו המעט מכל העמים - שאין שאיפותינו כאשר העמים. קדושים תהיו - שאיפותיכם צריכות להיות ללא גבול. לא של העולם הזה. ראשו מגיע השמימה. עוד צִדקוּת, עוד טהרה, עוד רוחניות. נצח נצחים. אפשר ביום העצמאות לעסוק במדדים: מדדי הצלחה גשמיים. ואז מצב הרוח משתנה. תלוי במאזן. לפעמים מרוצים ולפעמים לא... *עצמאותנו אינה על המדדים שלנו אלא על השאיפות שלנו!* באנו לארץ בשביל שאיפות גדולות: להשרות שכינה, להידבק ברצון ה', לקיים מצוות התלויות בארץ. עליהם אנו שמחים. בזכות שאנו בארץ, בזכות שיש לנו עצמאות. שמחים על השאיפות הגדולות שעוד נכונות לנו. נפתחו לנו השמים בזכות שסולמנו מצב ארצה כיום. חלומות רוחניים בלי סוף. זוהי שמחתנו והודיותנו. על כל מה שעוד נכון לנו. בדברי הנביאים רואים שכמה שמנסים לדמיין עוד הרבה עליה נכונה לנו . סולם ללא גבול. *המדינה היא הסולם.* הכאב שיש לנו על הייסורים בגלל אויבנו הרשעים ובגלל טעויותינו לא משנים את שאיפותינו. ועליהם אנו שמחים. חלום גדול לומר שכל יהודי בעולם יכול לבוא לארץ וידאגו לו, חלום שלא היה קיים אלפיים שנה. וזו רק ההתחלה. בפרשת השבוע כתוב: לא תלך רכיל בעמך. אסור לדבר לשון הרע על אף יהודי. הבן איש חי: כן אסור לדבר רכילות על ארץ ישראל. *ואנחנו מחדשים: אסור לומר לשון הרע על מדינת ישראל.* אסור להתלונן, לומר ביקורתיות. ובבן איש חי: גם לא על כל יושבי הארץ. הרב מרדכי אליהו אמר את זה גם על יישובים בארץ. יש לעסוק בשבח העם, הארץ והמדינה. כולם יכלו ואנחנו לא נכלה. עם ישראל נמשל לעפר. כלי מתכות מתכלים בתוך העפר, והעפר לא כלה. לא תכלה פאת שדה לקצור - בזכות השאיפות שלנו נגדל ונצמח, בעזרת ה'. אנחנו עדיין לא יודעים לאן המערכה הולכת. למרות הכאבים, עם ישראל מלא כוחות. יש להתפלל על האומץ והעצמאות של מנהיגינו. בסעודת פורים הרב קשתיאל היה אצל הרב עודד וולנסקי שסיפר שם שהיתה החלטה של בגין בנושא התנחלויות ואמרו לו ששר החוץ האמריקני עיקם את אפו, והוא אמר לו שהוא היה בכלא של הבריטים וכו' ושיישאר לו אף עקום... שנזכה. שבת שלום, בשורות טובות.

🍷 *לקראת פרשת אחרי מות [בקצרה] | הרב אליעזר קשתיאל* 🍷 🇮🇱 *_להצלחת כל חיילי עם ישראל_* 🇮🇱 🫰🏼 *'בְּקׇרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהֹוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ' – יחס אל הקודש בבירור מידת היראה_* - מה בין שעיר לד' לשעיר לעזאזל. - מה עומד למול כל העוונות של עם ישראל? - מה בין יום העצמאות - יום ירושלים ושבועות? - מה עבודת יום עצמאותנו בשנה זו ובכל שנה ושנה. _מעט המחזיק את המרובה..._ 🌱 *להאזנה ישירה* 👈🏼 🌱 *לצפייה* 👈 https://katzr.net/8208a3 🌱 *להורדת שיכתוב* 👈 https://katzr.net/9aa4fb הועבר בישוב עלי, ניסן תשפד]. --- 📢 *מעוניינים להקדיש את השיעורים לע"נ /להצלחת יקירכם* 🕯️ 👈 https://did.li/Df2w5 ------ *🌷 _רוצים להכיר עוד מתורתו של הרב קשתיאל? הכל במקום אחד_* 👈 https://linktr.ee/Koreim_Navon.Rabbi_Kashtiel 📣 *נשמח בהפצה ושיתוף לזיכוי הרבים* 🤳🏻

.

הרב קשתיאל לערב פסח התשפד - ליל הסדר מציין את האהבה הנסתרת בין ה לעמו הצורה ציוותה שעיקר מצוות ליל הסדר והחג זה באכילה. מצה פסח ומרור. חכמים הוסיפו ארבע מצוות יין. ארבע כוסות. מה היחס בניהם? המהרל בגבורות ה': מצוות אכילה מספרות את הסיפור. האירועים ההיסטוריים. אבל זה לא באמת הסיפור האמיתי. הסיפור האמיתי הוא שהקבה לא גאל אותנו מתוך רחמים על המסכנות שלנו, אלא מתוך אהבתו אותנו, מתוך הדבקות העליונה והנשגבת באהבת ה' לעמו. "הביאני אל בית היין ודגלו עליי אהבה". זה היין שמסמל על הקרבה בין הקבה לעמו. כשמגיעים לוהיא שעמדה לאבותינו ולנו מרימים את הכוס לציין את הסוד הנסתר הדבקות העליונה שבין ישראל לקבה. היין מסמל את הנסתר, הרי את המיץ של הענבים לא רואים בהתחלה. פסח מצה ןמרור זה כנגד שלושת האבות והמהרל מחדש שארבע כוסות זה כנגד ארבע אימהות ועוד גדולים כתבו את זה. באמת גם נשים חייבות בארבע כוסות. האהבה מסמלת את האימהות. השלה אומר בפנים אתם שונים מאומות העולם. וזה כנגד ההסתכלות הפנימית של האימהות. כוס ראשונה שרה אימנו שידעה לראות את ההבדל בין ישמעאל הפרא אדם לבין יצחק. אברהם לא ראה. רבקה זה כוס שנייה המגיד הארוך גם יצחק היתה לו הווא אמינא להעדיף את עשיו. רבקה ידע להעדיף את יעקב. כמו שרשי אומר שיצחק רצה לברך את עשיו בליל הסדר והמקובלים כתבו שזה יסוד המנהג לגנוב את האפיקומן. כוס שלישי רחל. יעקב ורחל לא נפגשו שבע שנים וקבעו בניהם סוג של סיסמה למפגש שלהם. והנה בבוקר לאה שרחל בהחבא ביין הנסתר דאגה שלאה תקבל את הסיסמה.ובזכות זה זכינו בחלק משבטי יה. בגיוון שיש בעם ישראל. בסדר באפיקומן כל עם ישראל גדולים לקטנים אוכלים את אותו שיעור מצה. זכינו ביהודה שידע להודות לה. דוד המלך תמיד תהילתו בפי. כל זה בא מלאה שבאה ליעקב בהחבא. בזכות רחל. זוהי עיקר שמחתנו שאנחנו דבקים בקבה על קדושתנו העליונה הנצחית הסודית שהיא מעל כל הגיון.. לפני עשרים שנה למדתי בישיבת הכותל והסתכלתי על פרשת בשלח. למרות שאין הבדל בין ישראל לעמים ובכל זאת ה אהב אותנו דווקא. הלכתי לרב אדרי ושאלתי מה הפשט בזה. ואמר לי אני הלכתי לרב צבי יהודה ושאלתי אותו איך יכול להיות שה אהב אותנו על מה? וענה לי זה הקפריזה של הקבה לאהוב את ישראל. לכן נחגוג את האהבה הזו בליל הסדר. להתחזק בוודאות הגאולה שתבוא לישראל. שאליהו הנביא יבוא וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. נתמלא כולנו באמונה הנסתרת בלילה הזה.

הרב קשתיאל לכבוד הלוחמים: הרמ'ד ואלי אומר שכתוב כמה פעמים בתהילים שדוד פורש כפיו. דוד אומר לה' שבאלו הידיים נלחם למען שמו. בידיים האלו יש קדושה של הכאת אויבי ישראל. דוד היה אומר לה' שבזכות ידיו יתקבלו תפילותיו. התפעל הרב קשתיאל מכך שנכתב פירוש כזה בגלות של הרמ'ד ואלי במאה ה-18 באיטליה. הלוחמים היום יש להם ידיים של שאו ידיכם קודש. ידיים של רוממות. ומוסיף עליו הרב קשתיאל: משה קורא מי לה' אלי, ויאספו אליו כל בני לוי. ואומר להם משה: מילאו ידיכם היום - בזכות שמילאתם ידיכם בעבודתו ה' יתקבלו תפילותיכם. לחיילים יש כח לפרוש כפיים אל הקב'ה ולבקש על עמו ועל נחלתו, ובמיוחד ביום פורים. אתם בניו של דוד המלך. הגיע לישיבה בשבת פצוע קשה ביד. והוא מלא באמונה וגבורה. תעצומות ורוממות שיש בעם ישראל! וכך גם לוחמים נוספים שסיפר עליהם שנתנו מגופם ודמם לעם ישראל. ואין מי שיעמוד בפניהם, וייפתחו כל השערים בפניהם. בפני מי שידייו עסוקות במלאכת הקודש. בשושן שנלחמו לשם ה' ולבער הרוע מהעולם יכלו לשבת ביום אחרי ולחגוג ולשמוח על חלקם. יש ללוחמים זכות לשמוח בשמחת החג שמחה שלמה ונכונה על שזכו להכות אויבי ה'. יש להודות ללוחמים ולמשפחותיהם על מסירות הנפש. שנזכה לרפואת כל הפצועים והשבויים שישובו ולהצלחת כל הלוחמים וכל ישראל!

הרב קשתיאל לפורים: מרדכי כתב ליהודים דברי שלום ואמת. לומדת הגמרא שהמגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה. המהר''ל בספרו אור חדש אומר שזו מהות מגילת אסתר. הקווים הישרים של המגילה הם הפך עמלק שהוא נחש עקלתון. בגמ' מובא שהמן ניתח את ההיסטוריה של עם ישראל. חשב שכמו כל חברה הגיע גם גרף הירידה, וזה הזמן להכות... עקלתון-הסתכלות אנושית רגילה שלכל דבר יש סוף. הטעות הבסיסית היא שעם ישראל אינם חלק מההיסטוריה אלא גילוי רצון ה'. שמך הגדול והקדוש עלינו קראת. עם ישראל נקראים ישורון - כמו שה' לא כלה - כך ישראל לא כלים. כתוב בפר' אמור לא תכלה פאת שדך - אומות העולם מכלים שדותיהם וע''כ כלים מהעולם... וישראל לא כן... אינסופיים. קווים ישרים - שייכים למהלך אלוקי. ובמיוחד נבחן בשלבי משבר. לכל עם יש את הזמן שהוא עולה על הגל. מגילת אסתר פותחת בחושך שבתוך החושך. גלות שבתוך גלות. משועבדים, מכורים, בזויים, חסרי הגנה. משתמש אחשוורוש בכלי המקדש. מפוזר ומפורד אומר המן. אך לא כך. בפורים, אומר המהר''ל, אנו אומרים שאין לנו כלום משל עצמנו. אנחנו עמו. עד דלא ידע - אין לנו אפ' דעת. ולא מפחדים כי אנחנו עם ה'. השמחה במשתה בפורים הפוכה ממשתה בשלוש רגלים. בשלוש רגלים - עוצמה ושיא של האומה. בפורים - שמחה של חולשה. תהיה חלש ולא יודע. לא יודעים לאן הולכים ולכאורה חסרי אונים. אבל הפחד נופל דווקא ''עליהם''. כי אנחנו שייכים לקווים הישרים האינסופיים. הקב'ה מתגלה בנו. כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. טיפש מי שינסה לצייר את הציורים של הגרף של עם ישראל, ומה שנראה לו ירידה - יכול להיות העליה הכי גדולה. כמו שנדמה להמן ולכל שונאינו... מתפללים לה' שיגלה הנהגתו ומלכותו. אנחנו מוכנים להתבטל בפניך. אנחנו עפר יעקב. בני ענווה לפני רבונו של עולם. הוא הושיענו והוא מושיענו והוא יושיענו. פורים שמח!

הרב קשתיאל לפרשת ויקרא ולערב פורים התשפד יש לנו השבוע שתי קריאות, ויקרא וזכור את עשה לך עמלק. מי שרוצה להתקרב אל ה' יש לו מצוות והלכות לדקדק בהם. מה עניין הקרבנות? מה העניין של לכפר? אם עשית עבירה תתקן! מה עניין הקרבן? בולט בפרשה שהקרבנות הם אירוע רוחני במקדש. גם כשאדם עושה עבירה ומתקן את מעשיו עדיין יש תכונות שצריך לטהר. בעל התניא אומר אלפי חסידים באים אליי ואומרים כמה שאנו מתקנים עדיין נשאר משהו בנפש לא נקי תכונות לא טהורות שלא מצליחים לנקות. מה עושים? הוא מכנה זאת 'צדיק ורע לו'. אלא המאבק ברוע הוא מתוך שותפות עם ה'. אדם בא לתקן במקדש אבל יש לו עזרה משמיים. לתקן את המעשים זה אפשרי אבל לטהר את הלב פה צריך את עזרת הקבה. לכן בית המקדש כל כך חסר לנו, חסר לנו התיקון השלם. יש צדדים חייתיים בתוכי שאני לא מצליח לנקות ופה אנחנו צריכים את עזרתו של ה' יש מדרשים שמחברים את השמדת עמלק לבניין בית המקדש. אומר ר צדוק בזכות שבפורים נצחו את עמלק זכו לבנות את המקדש. עמלק גם אם הוא לא אויב מבחינה ביטחונית צריך להתקיף אותו. גם אם יניח ה' מכל אויבך. צריך למחוק את הרוע. יש לנו ציווי להילחם בעמלק אבל יש גם 'מלחמה לה' בעמלק' ה' הוא נלחם. ה' ואנחנו בשותפות לנקות את הרוע מהאנושות. אחרי שמכריתים את זרעו של עמלק אנחנו מתקנים עוד יותר את עצמנו בבית המקדש. אדם פרטי מצווה להשתוקק למחות את עמלק, את הרוע גם בימינו זה מנקה אותו התשוקה הזו מקרבת אותנו לקבה. הרב קוק כותב באורות המלחמה. בתנך גדולי העולם עסקו בביעור הרוע. יש עניין בזה. כשאתה כוסף לביעור הרוע זה מזכך. גם המלחמה הנוכחית היא גם הגנה על עם ישראל אבל גם מימד עמוק יותר של ניקוי הרוע והוצאתו מן המציאות. ומעניין שתמיד זה נקשר להר הבית. הרצון לנקות את העולם מהרוע בזכותו נגיע לזיכוך שלנו לניקוי החלקים בנפש שקשה לנקות אותם. כל אלו פעולות של שותפות עם ריבונו של עולם. מחיקת הציפור מהעורף בבית המקדש היא תיקון הצד הלא נודע, האחורי של האדם. עדיין יש בנו משהו הישרדותי משהו קשה ולא נקי שצריך עזרה בתיקון. אנחנו בשעות שקשה לנו, אבל כשאנחנו פוגשים את עם ישראל את חיילנו אנחנו משתוממים לפגוש את הטהרה שלהם את תכונות הטהרה. השבוע היינו בסיום מסע כומתה של הבן שלנו כולם מאושרים וחוגגים ויש אוירה וכל זה כדי להילחם להיכנס לעזה... זה מראה על טהרה גדולה של עם ישראל ובזכות זה הקבה יעזור לנו לתקן עולם. בפורים הזה אנחנו יותר שמחים מאי פעם. שמחים להגיד וגאים ב'אשר בחר בנו מכל העמים' אשרנו מה טוב חלקנו. אם לפני זה חיפשנו אולי תחלופות מוסריות, היום הכל יותר ברור לנו. עם כל הייסורים אין תחליף לטהרה שיש בעם הזה. המבדיל בין אור לחושך ובין ישראל לעמים.

הרב קשתיאל לפרשת פקודי התשפד בשבעה על עמישר הי'ד - התפילה לפני מכוח הציבור הכותרת של הפרשה היא אלה פקודי. פיקודי זה מפקד אבל רשי מסביר שלמעשה פוקדים מתכות. התורה נותנת דוח על שלוש מתכות ומה עשו איתן. אבל יש הבדל בין המתכות. זהב ונחושת שונים מכסף. כתוב זהב התנופה ונחושת התנופה. אבל בכסף כתוב כסף פקודי העדה. הכסף שמופיע פה הוא לא מהתנדבות אנשים אלא כולם הביאו אותו דבר. כסף שוויוני. בזהב ונחושת בולט המימד האישי ואילו בכסף בולט המימד הציבורי. כל האומה הביאה ויצא בדיוק מאה כיכרות כסף שעשו מהם מאה אדנים. מתחת כל קרש במשכן יש מאה אדנים.קרש הוא נשחק, נרקב והאדנים החזיקו אותם כמו כפות רגליים. על אדני פז. מה שהחזיק את כל המערכת לפי זה, זה הכסף הציבורי. כך הסביר הרב עמי שטרנברג שליטא, כשאדם בא לפני ה' להתפלל מכוח הציבור הוא בא לא מכוח עצמו וצידקותו. אלוקי אברהם יצחק ויעקב. על גבי זה מביאים את הקרבנות האישיים. הגמרא בבבא מציעא מסבירה שכסף הוא דבר ציבורי מאפשר את המסחר. וזה העיקר ..כוח הציבור מכוחו באים לפני ה'. תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית. כך מנצחים את המן. לקחו מכל העם מאה כיכרות כסף. ואילו רק המן בעצמו היה לו עשרת אלפים. הכוח הוא לציבור . הרב אלישע וישליצקי זצל הסביר: מרדכי בא לאסתר להתייעץ מה לעשות כנגד הגזרה אמרה לו: לך כנוס את כל היהודים ואז "יעבור מרדכי". חזל אומרים שביטל את פסח באותה שנה. אבל חלק מחזל מסבירים שהיה שם נחל שחצץ בין הארמון לציבור. היה ידוע שמרדכי יועץ חשוב. אבל אסתר אמרה לו הפעם צריך להתפלל מכוח הציבור ואז ויעבור מרדכי את הנחל. עבר להתפלל עם הציבור. החתם סופר אומר שעיקר התפילה היא חזרת השץ כי היא תפילת הציבור. זה הכוח העיקרי שלנו. אתמול בערב בשבעה הזכרנו את הכוח של הציבור. הזכרנו שקלים ואחר כך את עמלק. אנחנו עם נקמן? ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. עם ענני הכבוד מעלינו אנחנו צריכים להתרגש מזה? למצרים הרי לא הצליח. אלא שפה עמלק בא לזנב את הפליטים אלה שנפלטו מהעם, את הבעייתיים. אומר משה ליהושוע קח את הצדיקים וצא מהענן כדי להציל אותם. לעולם אנחנו לא מוציאים אנשים מהציבור. על זה יוצאים למלחמה! גם משה הלך לראש הגבעה, גזר תענית. על מי ? על האנשים האלה? כן! המן לא הבחין ברמת צידקותו של כל אחד. הוא רצה לפגוע בכלל האומה. ומכוח האומה אנחנו באים להילחם ולהתפלל.

.

הרב קשתיאל לפרשת כי תצא -הצניעות - המפתח לעבודת ה' ולכל מעשה חיובי. הרבה הסברים נאמרו לחטא העגל. שיטתו של הרב קוק בעין איה היא שיסוד החטא הוא הרצון החפוז להבליט לדווח להחצין. הקבה אומר לנו שיש נטייה חזקה להמחיש להגשים. הדבר הראשון שה' עשה בבריאות העולם הוא להבדיל בין היום ללילה. למה שלא יהיה רצף יום? הסיבה היא שצריך את הלילה שנתעסק בדברים פנימיים שלא רואים. הקבה רוצה שלא נתעסק רק בחיצוני אלא לקחת ללב, לעשות עבודה פנימית, לעכל לתוך הלב. התפיסה שמשהו לא בולט הוא לא קיים יש בה כמה סכנות. במקום אחר כתב שזה גורם לזלזול בדבר שאין בו ממשות חיצונית. זה יוצר חלוקה בין מה שמשקיעים בו ובין מה שלא, בין מה נחשב ומה לא. יש חלקים בתורה שאין בהם מצוות ומעשים ויבואו לזלזל בהם כי אין מה לדווח אין מה להראות. התורה רוצה שנחשיב את הכל. גם בבית המקדש כל היופי היה בפנים. בחוץ היה פחות אסטטי. הפוך היה הרבה דם ושריפת בשר ועצמות והכהנים מסתובבים סכינים. היה כהן שבא לעבוד עם כפפות ונענש. העיקר זה העבודה הפנימית. מופע של עגל זה זלזול במשה רבינו. הוא עלה למעלה למד תורה כל יום מחדש הוא התקשה היה לו עמל. היה צריך הרבה סייתא דשמיא ופתאום באים עושים מופע חיצוני של העגל. הדברים שלא רואים אותם, הכוונות המסירות המעשים הנסתרים הם העיקר. הלב תמיד נמשך למעשים החיצוניים. אי אפשר לצלם את כוונות האדם את אהבת השם שלו אבל הם הדברים האמיתיים. הצניעות של משה מופיעה בפרשה. לא היה לו מושג שקרן עור פניו. בזכות הצניעות של אסתר היתה הגאולה. היא הסתירה את עצמה ואת עמה. היא אמרה למלך בשם מרדכי. כל הנס היה על ידי זה. בחט העגל אחר כך דווקא נפלו בצניעות. הלוחות הראשונים נעשו בפרהסיא נשברו והשניים בשקט ונשמרו. זו המסקנה של חזל. ב"ה שאנחנו זוכים לסיים את בבא קמא. היא תיזכר בתור מסכת המלחמה. יהי רצון שהקבה יעשה לנו מהפיכות גדולות שנדע להתמודד עם האויבים שלנו שאין גבול לרשעותם.