האור שבצללים - עבודה פנימית עם נוטלה

אנחנו אוהבים להגיד לאחרים שזה ״שלהם״ אבל זה תמיד גם שלנו. לי אישית עשו הרבה גזלייטינג בילדות ולמדתי מזה לצערי, לעשות גזלייטינג לעצמי. כשהרגשתי משהו לא בסדר אצל מישהו, אמרו לי שזה רק בראש שלי למרות שבהרבה מהפעמים, זה דווקא התברר כנכון. למדתי מהסביבה לא להקשיב לאינטואיציה שלי ולבטל את מה שאני מרגישה, כי זה בטח רק הכאב שלי. וזה נכון, לפעמים זה היה הכאב שלי אבל לא תמיד. פשוט התרגלתי להגיד לעצמי שאני הרעה ולכן זה בטוח רק שלי. אבל זה לא, זה גם שלי וגם שלך ואם אני רוצה לקחת אחריות על עצמי? אני קודם כל צריכה להיכנס פנימה ולראות איפה זה כן הכאב שלי. אז איך יודעים אם משהו שאנחנו מרגישים כלפי מישהו זה רק הכאב שלנו או שזה באמת משהו שאנחנו מרגישים ממנו? קודם כל בודקים איפה זה כן אנחנו ואחרי שניקינו הכל, בודקים שוב את התחושה ואם היא עדיין שם, אנחנו חייבים להקשיב לעצמינו ולסמוך על זה שמה שאנחנו מרגישים הוא אמיתי. אני מדברת כל זה והנושא הזה בפרק, מקווה שזה יעזור לכם בתהליך שלכם ובהצלחה בהמשך הדרך שלכם פנימה 🩷 אני מלמדת את העבודה הפנימית ומדיטציה בסשנים אישיים וקבוצתיים בתל אביב 🌞🙏🏻

אין מה לעשות, עבור כל מי שעושה עבודה פנימית המלחמה הזו היא מתקן אחד גדול להצפת טריגרים וכאב מודחק. הוא מציף אותנו רגשית ומוציא לאור את כל דפוסי הכאב שלנו. זה לא אשמתנו שיש מלחמה וטריגרים וזו לא אשמתנו שיש לנו את הכאב שצף וגורם לנו להתנהג פחות יפה אבל אנחנו כן יכולים לבחור בין להישאר בתדר קורבני וליפול לתהום הייאוש, או לקחת את עצמינו בידיים ולעשות את העבודה הפנימית. כל יום מחדש.

יש כאלה שמדברים ״על״ התבוננות ועבודה פנימית אני יותר עושה את זה עם אנשים במפגשים איתי אני חצי בכוונה מציפה להם בלייב טריגרים, כדי שיוכלו לראות את הכאב שלהם ורפא אותו. זה לא קל או פשוט או נעים אבל זה הדבר הכי מדהים בעולם אם מוכנים לזה והאמת? תמיד משחררת אותנו לחופש. עדיף לשמוע את האמת בצורה מסודרת מבן אדם שמרגיש שהוא בצד שלנו ושעוזר לנו גם להכיל את מה שזה מציף ולרפא את הכאב ואת הילד בתוכנו, מאשר להמשיך להתכפכף מהחיים , לא?! תהנו מהפרק 🩵🩷💜🙏🏻 אני מקבלת למפגשים של עבודה פנימית ומדיטציה פרטני, זוגי וקבוצתי 🌞

לא תמיד הרגשתי מחוברת לחלק הנשי שבי מהרבה סיבות, בעיקר הישרדותיות אבל למדתי להתחבר חזרה לאישה שהיא אני לילדה שבי, למיניות ולנשיות שלי זה היה תהליך ואני עדיין בתוכו בחוויה שלי, הניתוק מהנשיות בא מחוסר איזון פנימי בין המיינד לרגש לגוף בצ׳אקרה השנייה כלומר בסיפורים הלא נכונים שיש לנו על נשיות, בניתוק מהרגש כדי לא להיות חלקה וניתוק מהגוף והמיניות בנשית בגלל גלולות וכל מיני מוצרים מזיקים אחרים. אני מדברת על זה ועל חווית הריפוי שלי סביב הנושא הזה, מקווה שזה קצת יתרום לכן בדרך שלכן ותודה שהקשבתם 🙏🏻🩷

בתחילת הדרך שלי, חשבתי שלנשים כדאי לתרגל אוננות טנטרית, כדי לחוות אורגזמה מהחדירה ושלגברים כדאי לתרגל כדי להחזיק יותר זמן בסקס, אבל אחרי שהתחלתי באמת לתרגל ולהעמיק הבנתי, שזה לא העניין בכלל. התרגול עצמו נותן המון, הרבה מעבר למשהו שאני יכולה לשים המילים. היא מלמדת מדיטציה, כלומר להתפקס על משהו אחד, תחושה אחת, לאורך זמן, אבל היא גם מלמדת אותנו להתבונן בהתרחבות והתכווצות שקורים לנו בגוף ובאנרגיה. כשהגוף מתכווץ בסקס, האנרגיה המינית נתקעת באברי המין ונדחפת החוצה אבל כשיש התרחבות? היא עולה למעלה בגוף עד לכתר וחזרה בזרימה מושלמת לאורך כל הצ׳אקרות. יש פורקן חיצוני ויש פורקן פנימי והפנימי הוא גם רגשי ואפילו אלוהי. אנחנו מכווצות והאנרגיה המינית נתקעת למטה כדי לחוות עונג והנאה מינית ובחיים בכלל אנחנו חייבות ללמוד גם להרפות ולהתרחב באנרגיה, במיינד, ברגש ובגוף כדי לתת לאנרגיה גם להעלות למוח.... מקווה שתהנו מהפרק! אני מעבירה סשנים פרטיים וקבוצתיים בהם אני מלמדת את העקרונות של העבודה הפנימית/טנטרית/רגשית/תודעתית/אנרגטית שהם חלקים שונים של אותי הדבר! מוזמנים לדבר איתי בפרטי כדי לקבל מידע נוסך ותודה שהקשבתם 🩷

עבודה תודעתית, התפתחות אישית ויציאה מהמטריקס זה דבר חשוב ולשמחתי, מאוד פופולרי היום. לצאת מהמטריקס המחשבתי שכולנו כלואים בו זה חשוב מאוד!   אבל... כל דרך פנימית או תודעתית בלי שהוא ילמד אותנו להתחבר לאלוהים ולנשמה שלנו? לא שווה באמת ולא יעזור לנו להרגיש יותר טוב אלא רק יעמיק את הבדידות ואת המועקה.   בסופו של דבר, עבודה פנימית בלי אלוהים רק עוזר לנו ליצור עוד מטריקס מחשבתי בתוך המטריקס הגדול רק שעכשיו, זה מטריקס יעני מואר.   האמת היא שאנחנו כלום מבלי לזכור שאלוהים אוהב אותנו תמיד, שאנחנו נשמות שבאנו לפה למסע התפתחות ושכל דבר, טוב או רע, קורה עבורנו ולמעננו.   בלי החיבור למקור, לאנרגיית חיים שלנו ולנשמה שלנו הכל פה גהינום אחד גדול, אבל עם החיבור? אם זוכרים מי ומה אנחנו באמת ושאנחנו תמיד אהובים לא משנה מה? יכול להיות לנו פה גן עדן עליי אדמות 🩷

אנשים מפחדים מהמוות, זה ברור, אבל בעולם הרוחני מוות? הוא רק חלק מהתהליך. לא מוות פיזי של הגוף אלא מוות של דמות, שכבר לא משרתת אותי כי היא באה מהגוף כאב והכאב? כבר כמעט לא שם ולכ הדמות, כבר לא משרתת אותי יותר בחיים היום ואם כבר, רק עושה לי נזק. לאחרונה, אחת מהדמויות הבולטות שחייתי דרכה את החיים שלי, מתה, מנסיבות טובות. הכלבה, הפמיניסטית, הרעה, המתנשאת, השתלטנית...היא הלכה לעולמה כמעט לגמרי, למרות שברור לי שתמיד יהיה לי את הכאב הזה כנקודת חולשה. היא תכלס מתה בשנים האחרונות ובדרך שלי בספירלות, בשכבות, ועם כל סיפור ושכבה שמתנקה, היא מתה עוד קצת ומתפנה לי עוד מקום בקיום לתדר חדש. בסבב הזה של המוות שלה, סגרתי את העמוד פייסבוק שלי, שהתחיל מ״אישה ללא בושה״ והגיע ל- 50,000 עוקבים. יש לזה הרבה סיבות, אני מדברת על זה בפרק הזה ומשתפת אתכם בעוד שלב בתהליך שלי. שלב קשה וכואב אבל גם טוב ומשחרר 🩷 מקווה שתתחברו 🙏🏻

עשיתי המון טעויות בחיי בזמן שעשיתי אותם, לא חשבתי שהם טעות 🤷🏻‍♀️ למען האמת, הייתי בטוחה שאני עושה משהו טוב ורק בדיעבד התברר לי שזו הייתה טעות. ״טעות״, כלומר שפעלתי מתוך הכאב שלי ולא ממקום נקי ואוהב. אני מרגישה שבאותו הרגע, זו לא הייתה טעות, כי טעות זה לעשות משהו לא נכון, ואני עשיתי את מה שהרגשתי נכון באותו הרגע. אבל...לא תמיד מה שהרגשתי נכון, היה בפועל נכון. האגו הגדול שלי ותחושת הגדלות, שגרמו לי לחשוב שאני תמיד צודקת, הטעו אותי פעמים רבות בחיים ורק עכשיו אני רואה את זה בבהירות. אני רואה את עצמי בעשור האחרון וכמה פעלתי מהכאב למרות שחשבתי שאני עושה טוב, אני רואה כמה הכאב שלי עיוור אותי ושם לי פילטר מאוד עגום על החיים ואיך פעלתי בהתאם. אני מאמינה שכבני אדם, אנחנו יכולים רק לגדול מה״טעויות״ שלנו ואני מאמינה בלב שלם שאף פעם לא התכוונתי לעשות רע לאף אחד, בטוח שלא במכוון. הכוונות שלי תמיד היו טובות, למרות שהיום אני רואה שכן פעלתי הרבה מהכאב. גם בכתיבה, גם בסשנים וגם בקבוצות הכוונה הטובה באה מהלב אבל הרע? בא מהכאב. לפעול מהכאב זה לא תירוץ אבל אני גם לא אשמה בכאב שלי, כמו שאני לא אשמה במה שלמדתי בילדות מהסביבה או בגנים ובדפוסי אופי והתנהגות שירשתי. אף אחד מאיתנו לא. אני כן אחראית על הדרך שאני עושה, ואני עושה דרך. היא ארוכה וקשה ומייגעת ובא לי מלא פעמים לפרוש ולהיעלם, אבל אני בכל זאת ממשיכה, מחפשת את האמת בכל מקום, רואה את עצמי יותר ויותר, מזדעזעת מעצמי יותר ויותר 🤦🏻‍♀️ ומנסה לכפר על כל העוולות שעשיתי.... בתקווה שאלוהים יסלח לי באמונה שהוא אוהב אותי 🩷 ואני מזכירה לעצמי שאי אפשר לרצות את כולם כל הזמן, תמיד יהיו אנשים שלא אוהבים אותנו ושכועסים עלינו כי ככה זה בעולם מלא כאב, אבל למרות ובתוך כל הבלאגן של החיים, אני כן יכולה לאהוב ולקבל את עצמי עם כל זה, וזה כבר המון🌞

בתחילת הדרך, חשבתי שאני רוצה ליהנות יותר מסקס, לרפא את כל החסימות הרגשיות שהיו לי מול גברים, כדי למצוא זוגיות, לרפא את כל החסימות הרגשיות שהיו לי מול העבודה, כדי ליהנות יותר מהעשייה שלי ולהרוויח יותר.... אבל ככל שריפאתי את החסימות וככל שתרגלתי יותר מדיטציה, התחלתי יותר להרגיש אהובה מבפנים, יותר ויותר בטוב. כשאני אומרת ״בטוב״, אני מדברת על תחושת האקסטזה של הבליס הפנימי, על התחושה שעושים סקס, אהבה עם הכל, עם החיים, ההיזכרות שכל החוויות פה הן אורגזמה אחת גדולה, תחושה שאתה עושה אהבה עם הכל, עם העולם, עם החיים. בהתחלה התרגולים שלי היו חזקים כי המיינד שלי היה חזק ועקשן ובעיקר, חפרן.... עשיתי יוגה בעירום בחדר מלא אנשים אמבטיות קרח טקסים עם מדיסינות שונות פטריות סקס טנטרי אוננות טנטרית מגוון של כלים שונים שבעזרתם צללתי יותר ויותר פנימה ופגשתי דרכם שוב ושוב את תחושת השקט. כתופעת לוואי כנראה, לאט לאט השקט זלג ליום יום שלי, נשמתי יותר במהלך היום והרגשתי יותר ויותר טוב, גם מחוץ למדיטציה וככל שהשקט חדר יותר, כך המיינד נרגע ונהיה פחות עקשן וחפרן ובהתאם גם הכלים השתנו, כי חלקם היו כבר חזקים מידי וחלקם עדיין כללו בתוכם, כל מיני סיפורי היאחזויות לדברים חיצוניים שאני תלויה בהם כדי לחוות חוויות פנימיות. ואז אחרי הקורונה, כשהעולם נסגר גם התרגול הקבוצתי שהשתתפתי בו נסגר חבר טוב התחיל לנגן מוזיקה חדשה, מוזרה ואנחנו, במקום להשתגע בתרגול אינטנסיבי התחלנו להקשיב לו תוך כדי שהוא מנגן עם הזמן כל אחד כבר שכב עם עצמו בשווסאנה על הגב, עמוד שדרה ישר תרגילי נשימות וצללנו כמו שצללנו עד אז, אפילו יותר רק מבלי להזיז עפעף רק מלשכב בשקט, לנשום ולהקשיב לצלילים משהו קרה, משהו נפתח הצלילים הפכו לויברציות בגוף המיינד נלחם עד שהוא התייאש והתת מודע נפתח לרווחה בדיוק כמו על פטריות, רק בלי הפטריות ובלי הגזירה שאחרי אני משתתפת בתרגול הזה כבר שלוש שנים ואני בעצמי מעבירה אותו לקבוצה כבר שנה וחצי אצלי בבית ורואה איזה דברים מדהימים אנשים חווים אני גם כמובן מתרגלת עם המוזיקה לבד כל בוקר ביוגה ובמדיטציה והיא מכניסה אותי למקומות הכי עמוקים שקיימים.... מבלי שלקחתי כלום רק מלהרפות, לנשום ולהקשיב זהו פלא גדול בהחלט 🩷 אני מדברת על זה בהרחבה בפודקאסט החדש שלי, מוזמנים להקשיב ולהשתתף בתרגולים 🙏🏻

לפעמים, כשאני מדברת לעצמי ולכם זה עוזר לי להבין את עצמי ואת המסע שלי יותר טוב. אתמול הקלטתי פרק חדש וקצת פירקתי את המסע שעברתי, זה הפיל לי הרבה אסימונים- על משולשים רומנטיים שהייתי מעורבת בהם, על דפוסים שחזרו אצלי כל החיים, על הרדיפה האינסופית אחרי גבר עשיר שייתן לי בטחון וקריירה מוצלחת שתפרנס אותי כראוי ועל השינוי בתודעה ובפרספקטיבה שעברתי כחלק מהריפוי הטנטרי שעברתי עם מערכות יחסים ועם העשייה שלי בעולם. אני משתפת אתכם במסע שלי כי אולי תתחברו ואולי זה יעזור לכם במסע שלכם. המסקנה שלי היא שהמסע הזה הוא לא בשביל כל אחד, הוא מצריך תעצומות נפש, אומץ לב ואמונה חזקה ויציבה כי היא לא קלה בכלל. אפילו הייתי אומרת שאני לא ממליצה עליה לכל אחד!!!! אם זה נשמע לכם מעניין אתם מוזמנים להקשיב ולשתף אותי מה הרגשתם וחוויתם. אוהבת אתכם מאוד ותודה שהקשבתם 🩷

כן, הרבה נשים חוו במהלך חייהן, מגוון של חוויות לא נעימות שקשורות למיניות. אולי לא כולנו, אבל רובנו. החוויות האלה יצרו אצלנו חסימות רגשיות ופיזיות שקשורות לאינטימיות, זוגיות, מערכות יחסים ומיניות עם גברים. והסיבה שאני אומרת שזה קרה לרובן, זה שלא רק טראומה קשה יוצרת חסימות כאלה. זה יכול לקרות גם מטראומות קטנות שמצטברות לאורך זמן ובמיוחד שקרו בזמן הילדות והנערות. חשוב לי לציין שאני לא באה להאשים אף גבר בדבר הזה ואני בעצמי לוקחת אחריות מלאה על ההתנהגות שלי בעבר, על דפוסי הריצוי ועל הדברים הלא נעימים שקרו לי ויכולתי בדיעבד למנוע. אבל אני כן באה לדבר על עוצמת הרגישות, החמלה, ההקשבה, ההכלה והעדינות שנשים רבות צריכות מהגבר שלהן במיניות ובכלל בחיים בגלל החוויות האלה. הן צריכות תמיכה וריפוי ואתם יכולים להעניק להם את זה אם תרצו 🥰🤪 אני גם מדברת על הנושא הזה כאישה עם הרבה טראומות מהעבר, שעשתה המון עבודה בנושא ועובדת עם אנשים על הטראומות שלהם בעקבות הריפוי שאני עברתי. אני לא מאשימה אף אחד, רק מבקשת ליצור פרספקטיבה חדשה בנושא עבור כולנו כדי שנוכל ליהנות יותר ממיניות ומהחיים האלה, מבלי לסחוב איתנו לכל מקום את טראומות העבר שלנו 💜💜 עשיתי על זה סרטון, אשמח לשמוע מה אתם חושבים 🥰

בהמשך לשאלה ״מי אני״ שכל חניך בדרך הרוחנית שואל את עצמו בתחילת הדרך, אני רוצה להביא מודעות לסיפורים שאני מספר לעצמי על ״מי אני״, לבדוק את המקורות לסיפורים שלי, מי לימד אותי אותם והאם הם באמת עדיין נכונים עבורי? מדיטציה של התבוננות בסיפורים שאני לספר לעצמי 💜

מי אני ולמה אני פה בעולם הזה - שתי השאלות שכל אלכימאי מתחיל צריך לשאול את עצמו. כמובן שאין תשובה אחת נכונה או חד משמעית, אבל עצם שאילת השאלות הללו מלמדת אותנו להתחיל במסע של התבוננות וכניסה פנימה לתת מודע שלנו, לחסימות הרגשיות שלנו ולסיבה האמיתית שאנחנו חוזרים שוב ושוב על אותם הדפוסים. אלו הן שאלות רוחניות ופרקטיות, שעוזרות להתחיל את המסע ושבלעדיהן, מאוד קשה לעבור כל תהליך של שינוי או חיבור פנימה. אני מזמינה אתכם להעמיק בשאלות האלה עם עצמכם ומזכירה שאי אפשר לעבור תהליך משמעותי, בלי תרגול קבוע יום יומי עם עצמינו - מדיטציה, נשימות, התבוננות וחיבור. בהצלחה עם התרגול שלכם! אמשיך עם השאלות בפרק הבא 🩷

עד מתי נמשיך לספר לעצמינו סיפורים שליליים על עצמינו ועל העולם? לא נמאס?! אולי זה הזמן להשתנות....? תבינו, כשאומרים שהכל בראש שלנו, מתכוונים לכך שיש לנו בראש אינספור סיפורים על עצמינו ועל מי אנחנו, על איך העולם העובד, על מה צודק ומה לא. סיפורים על סיפורים על סיפורים שלימדו אותנו, שסיפרו לנו או שהמצאנו, מתוך המצוקה הרגשית התהומית שהרגשנו בילדות והצורך הבסיסי שלנו לשרוד. ככה המוח שלנו עובד - הוא מבין ומפרש את המציאות ויוצר עליו סיפורים בהתאם. זה עוזר לנו לשרוד ולהסתדר בקבוצות גדולות של אנשים. בפועל אין שום דבר רע, בסיפורים. הבעיה מתחילה בסיפורים שיוצרים אצלנו דפוסי התנהגות הרסניים. הרבה מהסיפורים שאנחנו מספרים לעצמינו הם שליליים ולא נכונים. כמו ״אני לא מספיק טוב״, ״אני לא ראויה לאהבה״, ״החיים קשים ולא פיירים״ או ״אני אף פעם לא אצליח בחיים״. כשעושים עבודה פנימית, המהות היא להתחיל לזהות את הסיפורים האלה, להתעמת איתם, להפריך אותם ולהפסיק להאמין להם!!! אבל זה קשה, כי כשזה קורה, כשמסכימים לראות ולשחרר סיפור ישן, שקרי ושלילי על עצמינו? לעיתים חווים תחושת פרידה או אבל, כאילו משהו בתוכנו מת. ☠️ זהו המוות של הסיפור או למעשה החלק בתוכנו, שיצר את הסיפור והאמין שהוא אמיתי כי זה עזר לו לשרוד. להסכים לשחרר את הסיפורים האלה, זה להסכים לתת לדמות שבנינו למות, בעודנו בחיים. זה מפחיד וקשה ולפעמים מרגיש בלתי אפשרי, בגלל זה רוב האנשים לא מעוניינים להיכנס פנימה ולעשות את העבודה 🤷🏻‍♀️ . אבל! אם כן נהיה מוכנים לשחרר את הסיפור הישן על עצמינו, מתוך ההבנה שהם כבר לא משרתים אותנו, נוכל להיוולד מחדש, להמציא את עצמינו מחדש. נוכל סוף סוף לפנות מקום בחיים שלנו לבניית סיפורים חיוביים, טובים ונעימים יותר ולהגשים את עצמינו כל עוד אנחנו בחיים. זה נס גדול לכל הדעות ⭐️ כשאני עושה סשנים עם אנשים, אני עוזרת להם לראות את הדפוסים ההרסניים שלהם, להבין מאיפה הם הגיעו, על איזה רגש או כאב הם יושבים ואיך הם יכולים לשנות את הדפוס לדפוס טוב יותר שתורם לחיים ושיביא לתוצאות חיוביות יותר ביום יום. הקלטתי מדיטציה שעוזרת לשחרר את הסיפורים על עצמינו שכבר לא משרתים אותנו, ואם תרצו להעמיק וליצור שינוי אמיתי בחיים שלכם, אני גם עובדת עם אנשים על שחרור סיפורים ולעבור התעוררות תודעתית ורוחנית במפגשים אישיים בתל אביב 💜 לחיי ימים שקטים יותר 🙏🏻💜😜

מוות זהו אחד הנושאים שאנחנו הכי לא מדברים עליו למרות שהוא נוגע לכולנו ללא יוצא מן הכלל. מבחינתי, זה נושא שחשוב כן לדבר עליו, בדיוק כמו מיניות, כדי שלא נירתע ממנו, כדי שלא נפחד ממנו וכדי שלא יוכלו לשלוט עלינו מתוך הפחד ממנו. מאחר והמוות כל כך קרוב לכולנו בחודשים האחרונים, החלטתי לדבר על זה בפודקאסט ממקום אוהב ומואר, כדי קצת להקל על כל מי שכרגע מתמודד עם זה ומתקשה. לסשנים ומידע על קבוצת התרגול שלי natashalahav@gmail.com

השבוע קראתי שאלה בפייסבוק כזו - ״אני לא מצליחה לטפל בעצמי, לעשות ולקדם דברים בחיים שלי שהם רק בשבילי, זה יוצר אצלי תחושות של ייאוש וחוסר מסוגלות, מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את זה ולקבל תוצאות אחרות מבדרך כלל?״ גם לי לקח שנים להתחיל לטפל בעצמי כמו שצריך. במשך זמן מה, התנגדתי, סיפרתי לעצמי שאני לא צריכה טיפול ועשיתי הכל כדי להתחמק מעצמי ומהבעיות שלי עד שפשוט לא הייתה לי ברירה והגעתי בגיל 30 לטיפול. חוסר היכולת לקדם את עצמי ישב על הרבה חוסר ביטחון, התנגדות של האגו ויוהרה שבאה להגן עליי מעצמי. כשהגעתי לנקודת הייאוש, הטיפול מצא אותי אבל הייתי צריכה להסכים לראות שכני צריכה עזרה וגם למצוא מישהו שאני מספיק סומכת עליו כדי שיעזור לי להתחיל את הדרך. אני עונה על השאלה הזו בפרק הזה וגם מדברת על דרכים להתמודד עם הדחיינות, הייאוש ותחושת חוסר המסוגלות. מקווה שזה קצת יעזוא לכם 💜 אני מעבירה ומלמדת עבודה פנימית במפגשים אישיים וקבוצתיים אצלי בתל אביב, אפשר לדבר איתי בפרטי כדי לדבל מידע נוסף natashalahav@gmail.com תודה, חג שמייח ושכולם יחזרו הביתה בשלום, אמן 🙏🏻

מעולם לא הייתה לי קרקרע יציבה בילדות, הכי הרבה זמן שהייתי באותו בית הספר היה 3 שנים ואני כבר לא זוכרת כמה חברות רכשתי ואיבדתי במהלך השנים האלה, עם רובן לא שמרתי על קשר, לא היה אז פייסבוק 🤦🏻‍♀️👧🏻 כתוצאה מכל זה, אני רואה שבבגרות, תמיד ליוותה אותי מן תחושה כזו של חוסר יציבות, פחד, חרדה קיומית, חרדות נטישה וקושי לייצר קשרים עמוקים לאורך זמן. רוב חיי הייתי בחרדות מהמעבר הבא, מחר כלכלי, מהפחד שאני לא יודעת מה יקרה מחר והכמיהה הילדית, לשגרה ויציבות. צ׳אקרה ראשונה מעוערת מהיסוד, חזקה ועמידה, לוחמנית ושורדת אבל יציבות? אין. עשיתי מלא עבודה על הצ׳אקרה הראשונה בשנים האחרונות, מלא. ואני רואה שלאט לאט אני מרגישה יותר יציבה, יותר מקורקעת, יותר נוכחות ופחות שורדת. הטריק הוא שבזכות המדיטציה, מצאתי את היציבות בתוכי, בחיבור היציב שלי לעצמי וזה מספיק, זה המון, זה הכל. בבודהיזם מלמדים שהכל משתנה כל הזמן ושהדבר שהכי גורם לנו סבל בחיים, זה ההיאחזות שלנו בדברים והרצון שהם יהיו קבועים ולא ישתנו. זה גורם לנו סבל, כי זה לא טבעו של העולם או של החיים. הכל משתנה כל הזמן והדבר היחיד שקבוע, זה השינוי עצמו והעין המתבוננת שרואה את הכל מהצד, היא היציבות שלי היום. למדתי לאהוב את השינוי, את חוסר היציבות, את חוסר הוודאות, למדתי לקבל את השינוי המתמיד של החיים, של הגוף שלי, של התודעה שלי ושל החיים שלי ותוך כדי למדתי ליצור עבורי קרקרע יציבה, לא משנה איפה אני נמצאת או עם מי....כי הבנתי שהיציבות קיימת רק בתוכי. אם בא לכם לבוא ללמוד לתרגל מדיטציה ועבודה פנימית, אבל מעבירה את זה במפגשים אישיים אצלי בתל אביב ובמפגש קבוצתי שקורה כל רביעי בערב, נס גדול 💜🙏🏻 מידע נוסף בפרטי!

היום אני מחשיבה את עצמי אתאיסטית, רציונלית, הגיונית ואינטיליגנטית ובמקביל, גם מאמינה באלוהים. איך זה מסתדר?! ובכן, בתחילת הדרך שלי, מאוד התנגדתי למילה הזו ״אלוהים״. סוג של פוסט טראומה יהודית כתוצאה מחינוך ישראלי שמרני ונוקשה. לא הייתי מוכנה לשמוע שום דבר שקשור לדת או למסורת או לאלוהים וחשבתי שאנשים שמאמינים הם בורים וטפשים 🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️ (זה לא נכון כמובן). עם הזמן, התודעה שלי התרחבה למעבר לסיפורי יהדות וגיליתי דרך להתחבר לרוח, ממקום שונה. בעומק תמיד הייתי רוחנית מאוד, הרגשתי את הנשמה שלי מאז שאני קטנה אבל לא היה לי סיפור מספיק טוב ואמין שיעזור לי באמת להתחבר למקום הזה. בבגרותי, חקרתי תרבויות, פילוסופיות ותאוריות רוחניות מכל העולם, גם באוניברסיטה. למדתי על אינספור דרכים שונות להתחבר לעצמי ולאלוהים ממקומות קצת אחרים ושונים והיום אני מאוד מאמינה ומחוברת, אבל בדרך שלי. זה נושא שתמיד הסתייגתי מלדבר עליו בסרטונים כי מיד כל מיני פאנאטים יוצאים עליי ומגיבים לי תגובות קשות 🤷🏻‍♀️ נו מה, ישראל או לא ישראל? חחחח אבל אני כל כך מאמינה בחיבור שלי ובדרך שאני כרגע חיה שהחלטתי להפסיק לסנן את עצמי ולדבר את האמת שלי בתקווה שאולי זה יעזור לעוד מישהו שנמצא במקום דומה לאיפה שאני הייתי פעם 💜 בגלל שמפחדים לדבר על הנושא הזה אם הוא לא מכיוון יהודי, אין לאנשים גישה לדרכים אחרות שאפשר גם להאמין במשהו גדול ממני ועדיין להיות בן אדם חכם ורציונלי. אני מצאתי דרך כזו ומרגישה חסד וכבוד גדול לשתף ולחלוק את הדרך הזו אתכם. כל אחד ייקח את זה למקום שמדבר עליו אבל תודה על המרחב שמאפשר לי לדבר על נושאים קצת ״בעייתיים״ בצורה חופשית ואותטנית, זה לא מובן לי מאליו בכלל! ועל איך אני מחברת את האמונה באלוהים למיניות, ליום יום שלי ולעבודה הרגשית והאנרגטית, כבר תצטרכו לראות את הסרטון 🥰 חמישי שמייח!!! נשיקות 💋

כעס זה אחד התדרים האנרגטיים הכי חזקים וגם הכי לא נעימים. כשהוא עולה, מרוב שלא נעים לנו להרגיש אותו, המיינד מיד מחפש סיפור בחוץ, מי אשם בכעס שלי (או כל רגש אחר לא נעים שעולה בתוכי). העניין הוא, שתמיד יהיה מישהו לא בסדר, בסביבה הקאובה או הרחוקה. האם אנחנו רוצים להסתובב עם האצבע המאשימה על כל מי שלא בסדר מבחינתנו, או שאולי נוכל לעבוד עם התדר של הרגשות הלא נעימים בצורה אחרת? אני עושה מפגשים אישיים וקבוצתיים (כל רביעי) של שיח אמת ומדיטציה המשלבת עבודה פנימית וחיבור לרגש אצלי בתל אביב, מוזמנים ליצור קשר איתי בפרטי למידע נוסף natashalahav@gmail.com

ה״מטרה״ בעבודה הפנימית אם יש לה בכלל ״מטרה״ היא לדעת את עצמך יש כאלה שחושבים שאם הם הבינו על מה הכאב או הטריגר יושבים אז מהיום והלאה זה לא יקרה יותר.... זו טעות זה כן יקרה, רק שבפעם הבאה זה יהיה עם יותר מודעות, חיבור, הבנה, קבלה והכלה אנחנו בני אדם לעולם לא ניפטר מכל הטריגרים/כאבים שלנו אולי בזכות המדיטציה וההתבוננות פנימה נצליח יותר להכיל את עצמינו כשזה קורה וללמוד מהטריגר את השיעור מתוך הכאב שצף בעקבותיו וזו ה״מטרה״.... 💜💜🤪 גם אני עדיין כועסת על עצמי כשיש לי טריגר ישן מפעם, כזה שחשבתי שכבר ״ניקיתי״ וטיפלתי בו. זה לא באמת עובד ככה, הכאב נוצר במשך 10 שנים והוא לא ייעלם בכזו בקלות. מטרת העבודה הפנימית היא המודעות החיבור ההתבוננות הקבלה של עצמינו ההכלה של הכאב שלנו והפתיחה של הלב שכל יום מאפשר לי קצת פחות לכעוס על עצמי ויותר להיות באהבה עם מי שאני אמן 💜

אחד הדברים הקשים ביותר שאני מתמודדת איתם היום זו הקבוצת תרגול שאני מעבירה אצלי בכל יום רביעי 🤦🏻‍♀️ ועשיתי ועברתי הרבה דברים ״קשים״ בחיי חחח אני לא רוצה להישמע בכיינית, כי זו זכות גדולה מאוד עבורי להעביר את הקבוצה אבל....קשה לי!!! עד לרמה שכל שבוע מחדש, לא בא לי לעשות את זה יותר 🤷🏻‍♀️ הסיבה העא שזה מציף לי לופים וכאבים שחשבתי שכבר ניקיתי, שלא ידעתי שהיו קיימים לפני היחד עם שק של חרדות חדשות לגמרי להתמודד איתם. אלוהים ישמור. כל מה שלא נעים לי להרגיש, עולה - החוסר ביטחון התחושה שאני לא מספיק טובה הריצוי שלי מול הקבוצה מהפחד שלא יחזרו הדמות השקרית של האגו שמנסה להוביל הפקפוק העצמי החרדה הקיומית של מה אני בכלל עושה פה בעולם?! כל מחשבה לא נעימה אפשרית שיש לי, עולה בהקשר להנחיית הקבוצה ואני? מכילה ונושמת איתם. למה אני מענה את עצמי אתם שואלים? כי בתכלס, המחשבות והרגשות הלא נעימים האלה היו שם קודם, הרבה לפני הקבוצה. והכי גרוע זה שהם חיו בתת מודע שלי מבלי שהייתי מודעת עליהם והשפיעו עליי במסווה כזה או אחר. אני מעדיפה לחוות קצת אי נוחות ולחשוף אותם מאשר להתעלם מהם ולהדחיק אותם, כמו שעשיתח רוב חיי. אז אני ממשיכה לאתגר את עצמי במשהו שהכי מחוץ לאיזור הנוחות שלי ואני בהודייה ענקית על זה כי זה מאפשר לי לנקות רגשית עוד שכבה בעומק שלא יכולתי לראות בלי זה. בקיצור, וידאו בו אני משתלת בצורה כנה ואותנטית את כל מה שאני עוברת עם עצמי מול הקבוצה, כי כבר אין לי מה להסתיר וכי האמת היא זו שתשחרר אותנו מהסבל הקיומי הזה. מוזמנים לראות ולשתף בתגובות במידה והזדהיתם עם החוויה וכמובן שמי שרוצה, סקרן או מתעניין לגבי הקבוצה, יש עוד כמה מקומות למחר, שלחו לי הודעה בפרטי ונדבר 💜 שלישי שמייח!!