הטור השבועי של שלמה ארצי

המפיק יהודה עדר חברי הטוב כתב לי שבכל סוכות הוא מתגעגע למאיר אריאל, איתו היו יושבים יחד בסוכה. ואילו אני התיישבתי לי השבוע בדומיית עלי שלכת בחדר והנחתי לתודעה לחזור אליי אחרי שזמן רב עזבה אותי. וככה כמו דברים שאנחנו עושים למרות שהם נראים לנו לא הגיוניים, לפתע בלי היגיון מיוחד חשתי געגועים לבית שהיה פעם ביתי האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן, מוזיקה: אבי סינגולדה

אבל מה זה טלפון?" שאלתי את אמא כשהיבטנו בו בהערצה כאילו הוא מלך. "זה מכשיר כזה שאפשר לדבר בו עם אנשים רחוקים", אמרה וסקרה בפניי את הדבר השחור, הכבד, עם החוגה והמספרים. "גם עם כאלה שמתו?" שאלתי. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן, מוזיקה: אבי סינגולדה

לאור הדברים והחגים הנוחתים עלינו, שמתי באוזניות את "יסטרדיי" של מקרטני, וחשבתי שמה שלא יהיה, אצלי המוזיקה הישנה מנצחת תמיד בנוקאאוט את החדשה. כי כששמענו את השירים האלה לראשונה היינו צעירים מאוהבים, מעושנים, בוכים, מחובקים ומלאי תקווה לעולם טוב יותר האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן, מוזיקה: אבי סינגולדה

בגשם השוטף חיפשתי מחסה וכתבתי על נייר מקומט ורטוב את השיר "רוקר חיי". סיפור על מישהו שאוהב זמר. "רץ ביום גשם מחפש כרטיס, ספסרים במאה שקל, מכרו אותך מטריף", כתבתי שם. ולמען הסר ספק הצעתי לו: "נגן־נגן עד שהסיוט פה ייעלם". טוב זה היה באמת סיוט. התעוררתי מכוסה זיעה מהחלום. הקהל יצא באמצע ההופעה. חשתי תחושת כישלון מועד. ואז החלטתי ללכת לפסיכולוג מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

שלמה ארצי נפרד מצביקה פיק ז"ל, שהלך השבוע לעולמו: "איש מצחיק היה. עם החיוך הסרקסטי המעודן שלו, כאילו צחק אל ועל העולם, מין צורה מיוחדת ואופיינית לתקשורת שלו עם אנשים. אמרו עליו שחש זר, שרצה להיות צבר כמונו, ושהישראליות תדבק בו. זה לקח זמן עד שבסוף היא נדבקה". האזינו לטור השבועי של שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

כל השבוע החולף עמד אצלי בסימן חידוש קשרים ישנים. למה? נו למה? זה הפרדוקס האידיאלי. הרי אתה רוצה כשאתה כבר לא יכול. מוצא כשאין לזה טעם, או כמו במשפט המפתח: בפעם הראשונה שהם נפגשו זה היה מוקדם מדי, פעם שנייה כבר מאוחר. אבל זה לא היה נכון במקרה עם חברי הטוב. כי כשנפגשנו גילגלנו את הזמן כמו נייר טואלט שהתפרק בדיבורים על המשפחה, הילדים והקריירה. אחר כך החלטנו שמעכשיו אנחנו שוב על הקשר" האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

מבחינתי הכל החל בלב העיר החפורה תל־אביב, עיר החוף והאינסוף שבה נסעתי ערב אחד לפני כשבוע לכיוון מועדון צוותא כדי לראות את "הסוף" - הצגה של צעירים מוכשרים שעליהם שמעתי כבר זמן. הייתי לבד ברכב שלי עם סר פול בן ה־80 ועם ה-Wings ששרו את Band On The Run. השיר התאים לי כשנעתי בתחושת מנוסה מהעולם בין החפירות ומפלצות הברזל החופרות ברחוב על שם המשורר הספרדי אבן גבירול האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

ואז מאי שם, ממעבה זיכרונותיי, הִרְעִים לפתע קולו של אורי זוהר. ונזכרתי שפעם (מזמן־מזמן) הייתי נוסע איתו ועם עוד אמנים ערב־ערב באותה מונית במה שנקרא אז נבחרת החורף. הופענו יחד עם רבק'לה זהר, גדי יגיל, אדי כוגן ואחרים ברחבי הארץ. וזה היה בשנות ה־ 70 המוקדמות. זוכרים אותן? או שנולדתם בשנתונים של עדן חסון ונועה קירל? האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

חוכמתם של ילדים ויכולת ההבחנה שלהם ידועות מראש. הספק הגדול מופיע אצלנו כמבוגרים נוכח המציאות שאנו נתקלים בה כשאנחנו גדלים, וכבר לא שייכת לעולם הדמיוני שבנינו פעם. ילדים לא יפוצצו רופאים במכות, לא יזגזגו כמו פוליטיקאים אלא בסקייטבורדים בירידות לבית הספר. ילדים מקסימום יחייכו בלעג ילדותי כשיראו את המאמץ מלא הספק שאנחנו עושים להיות מי שאנחנו האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

מערכות היחסים עם החיים נקבעות לא בימים קלים אלא בימים קשים. וכשהטור הזה פתאום ממאן להיכתב, כלומר אני חש קצת מיובש, נראה לי שזה כי הימים לא פשוטים. קשה להסביר אותם. אז אולי לא אשלח טור השבוע, אני אומר לעצמי. אגיד נגיד לעורכת שנרדמתי באמצע הכתיבה, שהמוזה לא שרתה עליי, שהחלה עונת הנחשים בקיץ (שלושה הוכשו השבוע), שאני מנסה דיאטה ושאבד לי השקע. "אולי תכתוב על הלהקה הצבאית שבה שירתָ בצבא", אני שומע קול פנימי כזה, שמציע לי תמיד הצעות מוזרות במצבים מוזרים. "מה פתאום לכתוב על להקה צבאית?" אני שואל את הקול הפנימי. ותשובתו: "כי עלתה לאחרונה הצגה סלאש מחזמר בשם "הלהקה" על פי הסרט הידוע של אבי נשר וזה רעיון מגניב שאם אין לך מה לכתוב, תכתוב על הלהקה האותנטית שבה התחלת לשיר". אבל אתה בטוח שזה יעניין מישהו? "לא בטוח, אבל סתם תיזכר... זה מחמם את הלב להיזכר". האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

היו המון סיבות לשמוח ביום העצמאות האחרון. למשל המסיבה שנכחתי בה ושסוף־סוף איש לא חבש בה מסכות. וגם השירים העבריים שהתנגנו ברקע מיגאל בשן האהוב עד עפרה חזה, שלומי שבת וליאור נרקיסנו. הללויה - כן גם היו כמה שירים שלי. "אתה מובך כשמנגנים אותך ברקע?" שאל אותי מישהו. "לא. אני מוחמא", עניתי. ואז למחרת טראחח עוד פיגוע אלים ואכזרי והפעם באלעד האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

יום עצמאותנו המופלאה הוא גם סוד חוזקנו וקיומנו למול העולם ומול עצמנו. אז האם השינויים שעברנו במהלך 74 השנים האחרונות טובים או טובים פחות? יש שיגידו שהכל לטובה, ויש שיגידו שהעולם משתנה ואנחנו איתו, ובהסתכלות רומנטית ריאליסטית ואופטימית אתמול היה טוב ויהיה גם מחר האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

בחירת המילים בשירים הייתה 50 שנה העיסוק שלי. בחרתי המון פעמים מילות אהבה או כעס או אפילו מחאה כדי לבטא את עצמי. וכן, כן, אני מכיר היטב את התיאוריות שיש לי מילים שלא תמיד מבינים אותן, אז אני מקבל את זה בהכנעה, כי לפחות אני מבין. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

את שיא החירות שלי כזמר השגתי בהופעה בהיכל התרבות בשנת 1988. לא יודע מה עבר עליי שם כשהורדתי באמצע ההופעה את נעליי ונותרתי יחף מול הקהל. אחר כך סימנתי ללהקה לנגן, ירדתי לאולם ויצאתי החוצה דרך הלובי הגדול אל הרחבה שליד הבימה. הייתה שם מזרקה ואני ישבתי לידה בוהה ברחוב, והשניות חלפו להן כמו השניות המעצבנות שחולפות כיום בצד שמאל בפרסומות. הזמן לא היה זמן, הרגע היה נצחי וחופשי האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

מודעה אחת שבתה את ליבי בתוך "הסחלה" שבו אנו חיים (הירי ברחובות והטבח בבוצ'ה באוקראינה): המודעה MOZART COMES TO TOWN – כלומר מוצרט בא לעיר. ובתמונות, במקום רובים, אקדחים וכלי משחית ורוע, נראים ארבעה כנרים משועשעים שסוחבים צ'לו ומזוודות ישנות ברחוב. אופטימי ונהדר. ואז הגיעו TO THE TOWN, כלומר העירה, הפיגועים הנוראיים עם חרדת הרחובות והלבבות והגבורה. ואני מתחיל לכתוב חלק מהטור הנוכחי בלילה לפני שבוע, וכיוון שאני מתגורר בקו אווירי 1.1 קילומטרים מהמקום, אני עדיין שומע יבבות של אמבולנסים וניידות משטרה. וגם התנים שבוכים מגבעת נפוליאון ברמת־גן מצטרפים ליבבה האנושית הבלתי נשלטת על הרוגינו, פצועינו וגיבורינו האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן *הטור נכתב לפני הפיגוע בתל אביב

שלמה ארצי מספר כיצד הלוויה של הרב קנייבסקי זצ"ל השפיעה עליו - וגרמה לו להיזכר בילדות: "באותו בוקר יום ראשון כשההלוויה עמדה לצאת לדרך, חשבתי הרבה על סבי וסבתי שהיו גם הם בדרכם הפשוטה והמאירה אנשי תורה, צדקה ואהבה, ונתנו לי ברכות כשהייתי קטן. אולי לא בו"ה כפי שנהג הרב חיים הצדיק לברך, שזה קיצור של ברכה והצלחה, אבל בימיו האחרונים היה סבי דב מברך אותי שהכל יהיה טוב ובדברו, כמו שיצחק בירך את יעקב ועשו. כלומר היה מניח כפות ידיו על ראשי בדרכי לבית הספר ומברך בשארית כוחותיו". האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

הנה פלאשבק. זה היה בחודש מרץ לפני שנתיים בול כשיצאתי מהבית להופעה שלנו בצוותא. זו הייתה הופעה מתחת לרדאר. סיפרתי בה באינטימיות על חיי. בכיתי, צחקתי ושרתי. בקיצור הכל היה טוב עד שהיה פחות. כי כשניצני השמועה על וירוס מסוכן מיובא מסין כבר היו באוויר אז, ליהי, שמנהלת את העניינים אצלי, סיפרה שמישהו מהשכבה של הבת שלה חלה ושאלה אותי אם לבוא לאור זה להופעה. התלבטתי ואמרתי לה שעדיף שלא, עד שנבין במה מדובר. שבוע אחר כך ביטלנו כבר את ההופעה שנועדה להיות ב־10.3.2020. רצינו להופיע. אלא מה? זה לחם חוקנו. כלומר גיטרת חיינו. אבל כשהבנו שזה אירוע ארוך וגדול מאיתנו זה היה כשישבנו סביב פסנתר שהיה אז פסנתר כנף לבן, ומאז הוא נהיה חום. טוב שנתיים זה הרבה זמן להחליף צבעים. "אתה מתכוון שנדחה הכל?" שאלו חבריי. דחייה זו תמיד בכייה לדורות. ואמנם זה הפתרון הכי טוב כשלא יודעים מה לעשות, אבל כידוע ימי הולדת, בר מיצוועס או טיול שהבטחת לילדים לקניון של אילת לא דוחים. ובטח גם לא הופעות. אז התלבטתי ולבסוף נכנענו לקצב האירועים, דחינו וחיכינו. אלא שמכאן ואילך האירוע דהר במהירות, קיבל אפילו שם בישראל ובעולם, וההופעות שרצינו לעשות נעלמו בערפל הקיץ ההוא האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

יהודי, רוסי, אוקראיני וגרמני נכנסו לאיזה בר, ניסו לשוחח זה עם זה ומה יצא מזה? הרי העולם עבר כבר מזמן את הגבול בין מה שחשבנו שיהיה ומה שנהיה. וכשחדרי שינה נמכרו לאחרונה בכ־9,000 שקל כולל זוג שידות, הסתובבו באירופה אנשים ובעיקר נשים וילדים בלי מקום לישון. הכל קופץ עכשיו מדרמה לדרמה. בנט לפוטין וזלנסקי. "היו לנו חיים, ועכשיו אנחנו הומלסים, אבל לא הופלסים (אבודים)", אמרה אחת הנשים האמיצות בגבול. בשבוע שבו חל יום האישה יש משהו ללמוד מהן על אומץ לב, הכלה, אימהות והבנת הגורל האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

זה נקרא גורל, או טירוף של פסיכופת? תבחרו. והתמונות המזעזעות של שיירות הפליטות והילדים והילדות שלהן בלי הגברים, או אדם כורע ברך מול טנק רוסי לא ייצאו מהראש. כי במלחמה אתה אוסף תמונות ומזדהה ישר עם חוסר האונים והייאוש של מי שמשהו גדול ממנו קרה לו מבלי שתהיה לו אפשרות להשפיע עליו. וכשבמקום אחד יורים במקום אחר מתנשקים (אני כתבתי פעם, "כשאת נצמדת אל כתפי מטוס של קרב ממריא") כלומר הדיכוטומיה, וההבדל במצבים בין מתיקות לצרה. הנה גבר ישראלי אבוד שליבו חצוי בעוד שהוא בארץ אשתו וילדיו נתקעו שם. הנה סטודנטית ישראלית תמימה שחזרה לשם לפני שבוע כי באוניברסיטה של קייב נשבעו באמא שלהם שהכל בסדר. או אישה שנסעה לשם כי אמא שלה הייתה חולה האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

בשנות ה־80 כתבתי את השירים "תרקוד", "נרקוד נשכח" ועוד. ברור שרציתי לרקוד. ברור שראיתי במשפט הבנאלי "תרקוד כאילו אף אחד לא מביט בך" מין העצמה אישית. ריקוד הוא התרופה לעולם. ועובדה שבני האדם הקדמונים השתמשו בריקוד ככלי מנחם בשמחות, חתונות ולפני היציאות לציד או לקרב. ספרו את זה לעצמכם, לעצמנו האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

בעולם של פודקאסטים וטדים קשה להבין מצב שבו חיית בכוננות מתמדת לבחינות. ובמיוחד איך הסעיר אותי הסכם היסטורי שעשה פעם נפוליאון בונפרטה הצרפתי במקום שנקרא אמיין. רק לא ידעתי מתי ולמה. והיו כמובן גם יוצאי הדופן "שדגרו" יומם ולילה על התחת והוציאו אכבר ציונים. ואני קינאתי בהם מוות. והיה אחד ממזר שקלט בחושיו העסקיים בכיתה ט' שאפשר להיעזר במכירת פתקאות מיניאטוריות מלאות אינפורמציות כדי להציץ בהן בבחינות. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

אזרח מן השורה לא מבין בדיוק למה עולים המחירים בארץ ובגדול מה בעצם רוצים ממנו ומחייו המרוטים בלאו הכי? אז אין פלא ששעה שההמונים התעצבנו על היוקר והביוקר והרימו ראש לפתע נגד רשתות המזון, אלה קיפלו בבהלה את הקרפלך ואת הכנפיים של העוף ונכנעו לפחות בינתיים לשאגת ההמונים. ואילו בבית השקט והמבודד שלנו, עלה המחיר שלי (ועלתה בעיקר קרני), כי חמישה ימים עזרתי, כיבסתי, בישלתי, רחצתי רצפות עם ריצפז, ייבשתי עם מטלית צהובה, דרסתי אבק עם דייסון ומטאטא. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

שלג על עירי, כל הלילה נח, אל ארצות החום אהובי הלך", כתבה פעם נעמי שמר. ולפני שבועיים זה קרה, ולפתע כל הקיום הישראלי הפך לעיסוק בשלג. כלומר כולם דיברו עליו, חיכו לבואו ואפילו סגדו לו. אבל בעצם מה המסר האמיתי בשלג שהוא כל כך מדבר לאנשים? האם העובדה שהוא מייצג עדיין משהו צח וטהור שחסר לנו בחיים המורכבים האלה? איש השלג הוא למשל דמות נצחית בספרות, והוא בטח חלום רחוק לאנשים בארץ חמה כמו שלנו. אז ברור היה שעם בוא בשורת השלג נהיינו לרגע מחופשים למאושרים. ובנסיבות המורכבות שבהן אנו חיים, לא היה מפתיע (ואולי כן) לראות אנשים בוגרים משתטים בכיף וחוזרים באושר לילדות האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

שנים רבות אחרי המלחמה הנוראית ההיא, עדיין לא נפתרה לגמרי החידה איך מוטרף אחד, לא אנושי בשם היטלר, כמעט הרס את העולם. ניסה ולא הצליח. השבוע כשחל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, חשבתי מאיפה שאבו גיבורי בשר ודם את הכוח לזהות את הרוע, להילחם בו ולנצח אותו, אמנם במחיר של 80 מיליון קורבנות, שזה מטורף, ועדיין. אז איך יכולתי השבוע שלא להיזכר באמי מימי מרגלית, הניצולה האמיצה מאושוויץ, שצבעה כל חייה את שערה במיספרה (עם יו"ד, כך היא הייתה אומרת) רק כדי להיות תמיד יפה, מריחה טוב ונוכחת בקרב מול החיים שנותרו לה אחרי השחרור ההוא. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

שני הרגעים הכי מרגשים בעצירת חיינו היו לי השבוע. הראשון בפייס־טיים כשגידי המתוק בן השש, שעדיין משרת בגן (שאף ילד לא נדבק בו), העיף לי את הראש בתרגילי חיסור, חיבור, כפל וחילוק, ופתר תרגילים מסובכים שבגיל 18, כשברקע השיר "לאדוני באהבה" ששרה לולו, לא הצלחתי לפתור. והרגע המרגש השני היה כשהילדה הכי יפה בגן (בתי) וחברותיה החלו לחגוג חמישימים. יש זמן שלא עוצר ושלעולם לא נוכל לגייס אותו שוב. הזמן בסוף הוא הדבר הכי גדול מאיתנו. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

יש שנים כמו השנתיים האחרונות מאז תחילת הקורונה שחלקנו לפחות לא יתגעגע אליהן. ויש שנים כאלה שבאופן מוזר למרות שלא הייתי בהן, מציפות אותי. "למה אתה מתכוון?" שאלתי את עצמי. הנה כשאני מביט בימים אלה (בנטפליקס) בחלק השני של סדרת המופת שעוסקת בקרבות של מלחמת העולם השנייה, ושנצבעה בטכניקה מיוחדת, למרות התלאות הנוראיות שכל העולם עבר אז, בשנים הרות גורל, מלאות סבל והרואיות, עדיין אני לא יכול להפסיק לצפות בהן. "רק מזל שזה דרך הטלוויזיה ולא במציאות", אמר לי פעם מישהו. ואולי יום אחד (וכמובן שבשום פנים ואופן אין מקום להשוואה בין התקופות), מישהו שלא חי בימים אלה יביט ככה בדוקו שיסכם את התקופה שלנו ויגיד, "וואלה מה שהם עברו אלה, חבל שלא הייתי שם לשים מסכה". האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

סיפורנו מתחיל בשבוע שבו נפטרה חברה אהובה שהכרתי בנעורים. וכשהלכתי לסרט הייתי עצוב ועצבני, שאלתי את עצמי אם סר חינה של הגרסה הישנה של "סיפור הפרברים" עם ראס טמבלין, ג'ורג' צ'קיריס ונטלי ווד בתפקיד מריה, ואם כבר אז האם ספילברג הזה חידש משהו בגרסה החדשה שלו. והתשובה? טוב, היא קצת דומה לשאלה הפילוסופית האם אנחנו מחדשים בחיים האלה משהו בכלל האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

סכם את 2021 ביקשו ממני, אבל לא יכולתי. כי אני לא זוכר כלום. ולכן אני מנצל את ההזדמנות לעוף בחזרה לעבר ימיי כזמר מתחיל. זה היה בשנת 1974, שנה אחרי מלחמת יום כיפור, כשפצעי המלחמה טרם הגלידו וכשאצ'י ואני נחתנו בנמל הית'רו הלונדוני בפעם הראשונה בחיים שלנו, או לפחות שלי. אצ'י היה הבסיסט שלי בהופעת צוותא שעשינו לימים. ויחסית אליי היה איש העולם הגדול, כי נולד בוינה, גדל והתחנך בה עד גיל 17 כשעלה כעולה חדש לארץ ישראל. ואילו אני הפרובינציאלי עם האנגלית המשובשת, לונדון הייתה עבורי סוף העולם והתחלתו. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

תגיד, מה יש לך בכלל עם תל־אביב? שאלתי את עצמי. הרי מזמן חציתי את קווי האויב לרמת־גן. אבל כנראה האדם הוא תבנית עיר ילדותו, והכל מתכנס לילד בן עשר שעבר לגור בשנות ה־50 עם הוריו בקצה הצפונבוני שלה, כשעוד מרחו חומוס על שתי פרוסות לחם שחור וקראו לזה מעדן. ועכשיו לאור התואר העיר היקרה בעולם זכרתי שהיא הוקמה על בסיס החולמים, ההוזים והעניים של אחוזת בית, שהמאייר־סופר נחום גוטמן תיאר אותה כתפוזית, תמימה ועמוסת חמורים עם סברס, ואילו המשורר נתן אלתרמן חלם שיהיה בה ולו גנב אחד כדי שתיראה נורמלית ככל הערים. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

בלאק פריידיי, עם כל המשמעות הקנייתית המיוחדת שלו, זרק אותי לצ'יילדהוד פריידייז, כלומר לימי השישי של הילדות, כשאמא הייתה שבה ממסע קניות אדיר בשוק הכרמל ומשוויצה שקנתה ברבע מחיר פירות, ירקות, חלה לשבת ודג קרפיון מפרפר שידע מראש את סופו. אחר כך הייתה אמא מדליקה את נרות השבת כי הייתה יהודייה מאמינה, לא לפני שהכינה איקרה לילדים כי הייתה רומנייה או שעישנה עם אבא במרפסת, עד שחטף בשישי אחד הרעלת ניקוטין והפסיק לעשן. היה שם הכל בצ'יילדהוד פריידייז. כשהיינו מתיישבים לאכול אחרי הקידוש, הייתה אמא אומרת במפתיע: בואו נתרכז במשהו. טוב עד היום אין לי מושג במה התרכזנו, אבל הניסיון לעשות אידיאליזציה מהחיים הקשים שהיו בבית, לפחות הגדיר את ההאפי פריידייז שלנו. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

אריק נפטר בתאריך שבו נולדתי, ב־2013, שזה כבר שמונה שנים של געגועים לאיש ששר לנו את השורות הנפלאות העוברות אסוציאטיבית מנושא לנושא ב"סע לאט". "צבי אומר שגשמים כאלה מזיקים לחקלאות ואני חושב כמה חם בבית", שר אריק הביתי, ואני נסעתי לאט, חציתי שלולית, וחשבתי שהחלק הקשה באסוציאציות זה להכיל אותן מבלי להשתגע. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

יש לי סיפור מיתולוגי על אודות מפיקה ישראלית נהדרת, שכשניסתה בצעירותה להתקבל לתחנת רדיו אחת, אז כדי לבדוק אם היא בעניינים שאלו אותה הבוחנים אם היא מכירה את מרגרט תאצ'ר, אינדירה גנדי ומראדונה. אז לרגע היא הימרה על כל הקופה וענתה בכנות, שאין לה מושג מי כל השמות האלה, "אבל אם בא לכם אני משיגה אותם בדקה בטלפון". וככה בלי להיות בעניינים התקבלה כמפיקת סוגה עילית לתחנה האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

אנחנו חיים ומדגישים יום־יום משהו. שים דגש על העננים בשמיים, אמר לי הרומנטיקן. שים דגש על ההצלחה, על כישלון, על הניסיון להתגבר עליו. תדגיש את הזיכרון, אהבת הילדים, או אפילו את תוגת אחה"צ שתוקפת אותנו לא פעם בלי הסבר. לפעמים ההדגשים שלנו עצובים או פתטיים. מלאי אגו. פוליטיים או מוזיקליים. "הטיפוס במעלה ההדגשים" אני קורא לכל ההדגשים האלה. כי להדגיש משהו זה כמו לשים שלטים בדרך. כמו סימנים. אפשר אפילו להדגיש את מנת השעועית־אורז בארוחת הצהריים אם היא נפלאה מכל המנות. שימו לב שאפילו בטורים האלה אנחנו שמים הדגשים מתחת למשפטים מסוימים. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

אוי משבר האקלים. זה הסטורי שלנו בהווה הנוכחי. אחותי זכרונה לברכה לקחה אותו הכי ברצינות ושמרה בחייה על כדור הארץ, גם כשהייתה לבדה במטבח מול הפלסטיקים המייאשים. אבל זה לא עזר. "מה זה בכלל גזי חממה?" שאל אותי הנכד. נו, גזים שנפלטים מבתי חרושת (אפילו מהתחת של הפרות הרועות באחו). כריתת היערות, המכרות, כל אלה (ועוד), יוצרים אפקט חממה שמחמם את העולם עד שנישרף מחום חלילה או נוצף במים. "חבל שלא עשו את ועידת האקלים עם 196 המנהיגים בארמון הקרח של אנה ואלזה במקום בגלזגו, שירעדו קצת מקור ויבינו את המשמעות", אמר. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

חופשה היא כמו סדנה לנפש. וכך מצאנו את עצמנו מתאהבים זה בזה מחדש בעודנו מכינים סלט משותף בחדר האוכל. מי שרב עם מישהו השלים מיד, וגם פתחנו חסימות וצ'אקרות בעזרת דיבורים חשופים וחמלה הדדית. "סבא, אתה אוהב אותי?" שאל אותי בפשטות אחד הנכדים, ואני נמסתי ועניתי: "בטח, הכי בעולם". כי הכי בעולם זה ההגדרה האולטימטיבית לאהבה בין בני משפחה כשהנוסחה ברורה: אני אוהב הכי בעולם את מי שאוהבים אותי האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

מישהו זקוק לקאמבק. ונדמה שהקורונה האיצה את הקאמבקים, אולי כדי לרענן את העולם מחדש. יש אומרים אפילו שהשנ"צים חזרו בקאמבק ענק, עובדה שאני תופס חרופ מסכות עם התירוץ הידוע שקמתי בחמש בבוקר. קאמבק זה זוג חברים שנסעו לצימר בגליל וגילו שהם שוב באווירת קיבוץ מפעם. באווירת הקאמבק אני מוכן אפילו לטגן ביצה בשמש הלוהטת כדי לעשות קאמבק לחביתה הפשוטה בלי כל הבישולים הפלספניים והמורכבים בתחרויות האוכל בטלוויזיה. וקאמבק זה לשאול פעם אחת לתמיד את העולם: תגיד, מה השעה אצלך? כדי לכוון במדויק שעון יד בשם סווטש שלא ענדתי שנים. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

לא היה זכר לווטסאפ כל אחה"צ, הערב והלילה. הפלאפון שתק ולא השמיע את הגלינג המפורסם. והיה זה אלעדיק שלנו שלפני שהלך להתאמן בלשחק אחת, שתיים, שלוש דג מלוח עם הנכדים והנכדות שעדיין אין לו, עוד הספיק לשאול אותי אם בא לי לראות איתו יחד את כל שאר הפרקים שלא ראיתי ב'משחק הדיונון'. בטח, עניתי. אין כמו יחד. הרי גרסיה מארקס אמר פעם שהסיבה היחידה שהתחתן עם אשתו מרסדס הייתה כדי לא לאכול את ארוחות הצהריים שלו לבד.   אז קבענו טנטטיבית, ואני רק ביקשתי ממנו שכשיתחילו הרציחות בסדרה, שיסלח לי שאני עוצם את העיניים, או הולך לשחק קלאס, כדורגל וחמש אבנים בחצר עם הנכדים כדי להירגע.    וכך הכל היה מוסכם בינינו. רק שאחר כך כשניסינו להסתמס כדי לקבוע את השעה המדויקת, הווטסאפ מיאן לחזור ונהייתה הרגשה עמומה שהעולם משחק איתנו משחק. רק איזה, לא ידענו. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

את הביטוי חליק ז'נטיל מכירים? זה ביטוי ישן שגיבור הגיטרה, הזמר והמלחין גרי אקשטיין שהלך לעולמו היה אומר אותו (לדברי אחיו) במבוכה אחרי כל צרור תשבחות על ביצוע מרהיב שלו בגיטרה. ראש עיריית חולון מר ששון שספד לגרי, סיפר שכשצילצל פעם לבשר לו שזכה בתואר יקיר העיר חולון, אמנם לא ענה לו בחליק ז'נטיל, אבל ב"למה" מהדהד שנשמע עד כיכר חולון, איפה שהיינו נכשלים בטסטים פעם. עד כדי כך הייתה גדולה צניעותו של האיש הנפלא. אז בהלוויה שלו נכנסתי לשיחה עם מאיר ישראל המתופף שלי, וברגע של הצפה אמרתי לו שיידע שאני אוהב אותו לפני שיהיה מאוחר. אחר כך הבטתי וראיתי מלא נגנים נפלאים שניגנו באולפנים ובהופעות את השירים העבריים הכי יפים שאתם מכירים משבת מהרדיו. כולם באו ללוות את גרי שכונה בתקשורת "הנדריקס הישראלי", שאם היה שומע את הכינוי הזה היה מגיב בטוח בחליק ז'נטיל שלו. וכשלמחרת נשבה לה רוח סתיו כמו בשיר הנפלא שלו (אני שר שם בקולות רקע) נאחזתי בשורה "רוח סתיו עשתה שירות יפה". וכשהרמתי ראשי לשמיים למול הרוח הסתווית החרישית לחשתי: יאללה גרי, נגן לנו סולו מרגש וחליק ז'נטיל. שזה למי שעדיין לא יודע, ביטוי למספיק, די, בָּאסְטָה, חָאלָס, חָלָסְנָה ופּוּס מכל החרא בעולם. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

אבא לא דיבר "אני" אלא אנחנו. הוא לא פיקשש איש מכל דת, מין וגזע, עזר לכולם כמו קונדיטור שמחלק עוגות חינם בלונדון, וכמו רוב בני דורו נראה מבוגר מכפי גילו. הוא לא ידע מה זה ניו־אייג'ינג, האמין ביהודים ובאמת הישנה והבהירה, היה מעיף טיפות אפטר שייב ארמיס אחרי הגילוח שבו תמיד פצע את עצמו, והיה בעל מאגר בדיחות עצובות בלי פאנץ'. וכשהיה נוהג להפתיע אותי בשאלה אם אני כועס הייתי עונה לרוב שכן. כי כעס הוא בלתי נפרד מהחיים האלה. ועכשיו? עכשיו אני רק כועס שאתה איננו, אומר לו. אבא שלי יבחין בוודאי בכמות הגעגועים הבלתי נגמרת שלי אליו, אל אמי ואל אחותי. שלושתם הרי היו הנשמות הטובות ששמרו עליי. אחר כך הוא יביט נפעם אל העולם החדש הלא־פואטי, הפוליטי ובעיקר השיכור מהערצה עצמית ומחיפוש אחרי תרופה למגפה. ובתור מי שאהב לאכול ישאל אם המסעדה הרומנית בבן יהודה עוד קיימת ושאולי נלך כמו פעם ונקנח בגלידה. שנים הסתרתי את האהבה הגדולה שלי אליו. ועכשיו כשהתפנה לה המון מקום אני כבר לא מתבייש לאהוב אותו בפשטות. אז איציול'ה (זה היה כינוי החיבה שלו), אגיד לו במלוא אהבתי, למרות הקורונה בוא נתחבק לפחות שנינו חזק־חזק. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

"לא כדאי לירוק מול הרוח כי זה חוזר אליך", אמר חכם אחד. ולמרות שידענו את זה נהנינו כמו רבים לירוק, לחלק ציונים, ולבקר את כל מה שזז לנו מול העיניים. כן, זה נהיה אופנתי לבקר זה את זה בעולם שבו אנחנו מבקרים כאורחים לרגע. שיהיו לך תמיד קצת ספקות כשאתה נותן לאחרים ציונים, אמר מי שאמר, ואני זוכר מורה מהתיכון שהצהירה לתלמידיה בכיתה ט' ליד הלוח: אני מתעלמת מהציונים שלכם. תרגישו חופשיים לחיות. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

התאומים נראו לי כמו שני מגדלי גפרורים שהיינו בונים בילדות מדבק עשוי קמח, רק יציבים יותר, חשבתי. טוב, מי העלה אז על הדעת מתקפות טרור רצחניות, מלבד יוצרי סרטים אפוקליפטיים הוליוודיים עם סופרמן שעשו אותם עבור הקולנועים וספריות הווידיאו. אבל סופרמן (כריסטופר ריב) נפל מהסוס ב־1995 וכששותק בכל חלקי גופו קיבל העולם את רשעות בן לאדן בלי "שילד", כלומר ללא הגנה. כן, להוריד את שני התאומים היה כמו לנסות להוריד את הספינקסים במצרים או את האייפל בפריז. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

‎כשאקו"ם חילקה את פרסיה השנתיים הצצתי בתמונה של טרנטינו יושב בטקס ומביט לעבר חנן בן ארי וחבריו קוטפי הפרסים ולרגע שאלתי את עצמי, מה הוא עושה שם? הרי הוא לא הוציא לאחרונה דואט עם עדן. אבל אז הבנתי שקוונטין שלנו בא לפרגן לחותנת שלו שמרית אור שקיבלה פרס מפעל חיים על השירים הנהדרים שכתבה. ‎יש לי הערכה לגאון הקולנוע שוויתר על היו זמנים בהוליווד והלך אחרי אהבתו לאשתו להסתובב בהיו זמנים בקופי בין ברחוב יהודה המכבי, עד פארק הירקון שבו נתקלתי בו פעם על אופניים ורכבתי אחריו, ‎בתקווה שיבחין בי וייתן לי תפקיד ב'ממזרים חסרי כבוד 2. ‎האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי ‎מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

שלמה ארצי מספר על המסע לברצלונה, שאליה נסע בשביל פסטיבל מוזיקה ונשאר בה כדי לראות את מסי: "מסי הוא אחד הכדורגלנים שעדיין שווה להתעורר בשבילם מוקדם בבוקר, להתרוצץ כל היום על בטן ריקה ובלי קפה כדי לראות אותו בערב משחק. וכשהפועלים הספרדים קרעו לפני כמה שבועות את תמונתו מחוץ לאצטדיון הברצלונאי, נקרע לי הלב" האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

סוכן הגעגועים (שלפעמים כאמור הוא גם סוכן הלא־געגועים) הוא אותה ישות נוסטלגית שחיה אצל כולנו בלב ובנפש, והוא החל לעבוד אצלי שעות נוספות, כנראה בגלל מאורעות התקופה האחרונה. ולכן המנטרה שלי ושלו היא כזאת: אם אתה מבואס עכשיו, לפחות תיזכר בגעגוע במה שהיה קודם. במסגרת הסוכנות לגעגועים הנה לכם שנייה אלתרמנטיבית געגועית למשורר נתן אלתרמן במלאת 111 להולדתו שחל השבוע. האמת, מזל שמישהו סופר. כי כל מי שקרא אי פעם את אלתרמן כבר לא יהיה מי שהיה קודם. הגזמתי? לא בטוח. אנחנו חיים בעידן הפופי וההיפ־הופי. ועדיין 'עוד חוזר הניגון' שלו הוא אחד השירים הכי יפים של הארץ הזאת. אם זה בגלל הלחן הנפלא של נפתלי אלטר (בלי המן) והביצוע הנפלא של ברי סחרוף. וכמובן בגלל השורה: "וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך עובר אורח". והשאלה מי זה עובר האורח אם לא כל אחד מאיתנו, שלאחרונה הווירוס רק חידד את עוברות האורח שלנו. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

האומה חיבקה את הנער מחולון שעלה מאוקראינה בגיל 12, ובגיל 24 כבר ריחף עבורנו כמו החללית של בזוס. "הכי חשוב שידע לשמור על ציפור נפשו", אמר אלעדיק בדאגה אבהית. ואני חשבתי שכמו שלעולם לא נדע באמת מה אמרה שלגייה לנסיך שהעיר אותה, כך לא נדע מה אמרה סימון ביילס לפסיכולוגית שלה אחרי האירוע ואיך בסוף התעשתה, חזרה לתחרות האחרונה וזכתה בארד בהתעמלות הקורה. סוף טוב (בינתיים) לסיפור. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

שומע? יש לנו מדליה עשויה ארד", סימס לי אלעדיק בהתרגשות בשבת. כמה דקות אחרי שאבישג סמברג לקחה את הארד בטאקוונדו. "נו ומה זה טאקוונדו שאתה כל כך מתלהב ממנו?" שאלתי את אלעדיק, והיה ברור שבתור מערבי מתל־אביב לא היה לו מושג. אז שמעתי אותו מפשפש בגוגלוביץ' ואז ענה לי בקול חשוב: טאקוונדו זה דרך החיים של הבעיטה והאגרוף. "וואלה, תראה איך אנחנו חיים בעולם מקביל של מסיבכי", אמרתי. "מה זה מסיבכי?" שאל אלעדיק. "מסיבה של בכי", עניתי. "ולמה ככה?" שאל. "כי בדיוק באמצע השמחה על המדליה והאולימפיאדה בטוקיו הודיעו שאלוף התיאטרון ואהוב הפרשנים הצבאיים הלכו לעולמם, ומי לא בכה. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

למרות החום הכבד בקנדה והשריפות באמריקה נהיו שיטפונות באירופה, מה שחיזק אצלי את התחושה שמישהו מנסה להחריב את העולם ושההתעסקויות החיצוניות נהיו תוצאה של הפנימיות המתרוקנת שלנו. ואז הגיעו גם האולימפיאדה הריקה מאדם ביפן, פרישתו המוקדמת של עומרי (מר אן־בי־איי) וחתונמי עם ההיא שלא מתה עם גברים עם קעקועים, ולמרות זאת קיבלה אחד. וחשבתי - בלי קשר כמובן - איך בצום תשעה באב תמיד יגידו שעל שנאת חינם חרב בית המקדש, אבל יום למחרת כולם ייצאו לחופשה מהמשפט הזה וימשיכו לריב האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

המועצה האזורית גליל תחתון משנה בימים אלה את שמה לשער הגליל כמו שנצרת־עילית שינתה את שמה לנוף־הגליל. ואמפי קיסריה שסבל מהתרוקנות במשך השנה וחצי של הקורונה אמנם לא שינה את שמו, אבל בכל זאת, "היי מה הולך פה?" שאלתי את יואב מנהל האתר כשבאתי לפני כמה שבועות לביקור מקדים באמפי של חיי. "משהו השתנה?" שאלתי. "כן", הודה יואב. "הגבהנו את הבמה ב־30 סנטימטר". אז בערב חמישי לפני שבוע מול קהל נהדר בהופעת החזרה שלי לקיסריה חשבתי: "תהיי לי בריאה קיסריה, כל הזמרים כבר באים לבקר אותך. אבל אף אחד מהם לא יודע כמוני את הסוד, שגבהת ב־30 סנטימטר. הלוואי עליי. כי זה מה שהיה חסר לי בהתחלת הקריירה כשאחד האמרגנים פסל אותי כשאמר: "הוא נמוך מדי מכדי להצליח. חסרים לו 30" האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

אני פסול לעדות אובייקטיבית בענייני תחנת החיילים שהייתה בית הגידול לתקשורת הישראלית (מאסטר רדיו), כי הייתי מגיע אליה ביפו הישנה כל שישי במשך 32 שנה והייתי עולה מתנשף במדרגות התחנה (שבאופן קבוע צמד חיילים שעוד מעט יהיו מפורסמי תקשורת עשו בהן ספונג'ה). והייתי מחפש את אלברט הטכנאי, היחיד שידע איפה יש קפה ומים רותחים בתחנה. וכשאלברט היה מביא לי בחשאי את האוצר של ג'ורג' קלוני שנקרא אז נס קפה, הייתי משדר עד הגרגיר האחרון שלו בתוכנית. האזינו לטור השבוע | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

גיטרה היא כמו אישה, או שאתה מתאהב בה בדקה, או שלעולם לא. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

אחרי המון שנים שלא יצא לי, רקדתי השבוע בשתי חתונות של חברים קרובים ואהובים. ולמרבה הפלא, החתונה הראשונה התקיימה כשהנפתוליסטים, לפידיסטים, שינוייסטים קיבלו את העניינים לידיים על חודה של נקודה (60–59), ובדיוק אז הגישו את מנת העוף, הדגים והקינוח. אז מה אתה אומר? שאלתי את אלעדיק שנכח אף הוא בחתונה וישב לידי. אני אומר מדינה, דמוקרטיה, וזהו, ענה האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה:תומריקו, איור: יזהר כהן

קראתי איפשהו, שיותר ויותר בני 60 פלוס בוחרים לעוף על חייהם ולבזבז את כספם על עצמם במקום על ילדיהם ונכדיהם. אז מיד רציתי לברר עם בני השישימ'לה היקרים מה פירוש לעוף על החיים? ואיפה רוכשים כנפיים לתעופה הזאת? ולמה לא לתת לילדים ולנכדים את מה שיש. הרי בסוף הם קרן האור היחידה שיש בתקופה הזאת. יאללה, שיקנו אופניים וירכיבו אותנו קצת לעבר האופק, מה רע? האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

שנים מהדהד בתוכי המשפט הישן שקט ייענה בשקט. שזה כמו נניח מוזיקה תיענה במוזיקה, רגש ייענה ברגש והלב ייענה בלב. אבל הלב נתקע איכשהו בהפגזות האינסופיות בשבוע וחצי הזה. והלב גם נעצר מהתרגשות והודיה כשכיפת ברזל פגעה במטחי חמאס. לא, זה לא מובן מאליו הנס הזה שנקרא הכיפה. ובליל אחת האזעקות כשישבנו בממ"ד, חלפו לנגד עיניי כל מלחמות ישראל שאני זוכר מגיל שש ומעלה. אז מה עושה כאן עוד מלחמה על חיינו? שאלתי ת'עצמי. וידעתי רק שליישובי העוטף וערים כמו אשקלון, שדרות ואשדוד מגיע כבר לחיות חיים נורמליים. מה זה נורמליים? שהילד ישראל מאיר שעוד סוחב טראומת גמגום מצוק איתן לא יעסוק בלהתאמן להגיע לממ”ד ב־15 שניות. האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

ילדי העוטף הקטנים והנבונים למדו להתפלל יותר בינם לבין עצמם את תפילותיהם האישיות, כמו שאנחנו עשינו כשהיינו ילדים. כן אני זוכר תפילות כאלה. חרישיות, מופנמות, שהחלו בשורה: "אלוהים שלי רציתי שתדע"  שלמה ארצי בטור מיוחד מ-"7 ימים" על הלחימה האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן

‎כשאנחנו מחפשים עידוד, כדאי לנו להיזכר בנקודת ההתחלה של עצמאותנו, כי זה מחזיר אותנו ישר לתמימות ההיא שבה צוירנו בקו אחד. מה שנותן המון כוח. ‎וככה אני נזכר איך כשירדנו בוקר עצמאות אחד כילדים באיזה ואדי, ופתאום שמענו רעש בשמיים, וראינו להק מטוסים חולף ברביעייה מסודרת ועושה כבוד למדינתנו הצעירה. ואחר כך סיפרו שאחד המדריכים שלנו מהצופים נהרג באימוני האווירובטיקה, ולא ידענו את נפשנו מצער. ‎הרבה שנים לפני המנגלים והופעות הבידור והמסיבות אצל האדרים, רקדנו בימי העצמאות הורות ועשינו קומזיצים ליליים עם גיטרות וקרטושקס (תפוחי אדמה) ובבוקר כיבינו אותם בכיבוי צופי. ואחר כך כשהלכנו עייפים, מרוטים ומרוצים הביתה, סובבתי את המפתח כדי לא להעיר את הוריי (שנותרו איכשהו כל החיים העולים החדשים והאמיצים בארץ, לעומתנו הצברים שנולדנו פה), וישר התחלתי לנקות את הבלגן שהשארתי קודם בחדר. וגם זה היה יום העצמאות שלי ‎האזינו לטור השבועי | שלמה ארצי ‎מקליט: אילן כהן, עריכה: תומריקו, איור: יזהר כהן